Page 32 - Demo
P. 32
ארוך, מלא בכל טוב. בתום הברית, מיהרתי הביתה בשל החשש להידבק.
חבר טוב שלי ושל דביר, אושר לופו, הוא צלם שחזר בתשובה. הוא הציעִ לצלם את טקס הברית בבית הכנסת. היה לו חיבור מיוחד ל ִעִי ָל ִאי כבר מהרגעִ הראשון. אושר סיפר שהוא הרגיש שליחות עִצומה לצלם את הבן שלנו בברית,
ובמיוחד בבית הכנסת. בטקס הברית העִנקנו לו את השם ִעִי ּל ִאי. אכן, כשמו כן
הוא, מסב אושר ִעִי ָל ִאי. הימים חולפים, האביב בפתח, ואני עִם הבן שלי בבית.
שומרת עִליו מכל משמר ומעִניקה לו אהבה. הוא היה נרדם רק כשהוא עִליי, ואני אימא עִם אהבה טוטאלית, מחבקת ומנשקת אותו ללא הפסקה.
מדי חודש הלכנו לטיפת חלב. האחות, סבדה שמה, נהגה לומר: ״פג עִל גבול הבשלות״,
ושברוך השם, כל המדדים תקינים. אני זוכרת את הימים שהוא היה צריך לקבל חיסון.
האחות הייתה אומרת לי לאחוז ברגל שלו, ולפני החדרת המחט, הייתה עִוצמת עִיניים ואומרת ״שמעִ ישראל״.
אחרי כל חיסון, הייתי לוקחת אותו הביתה, עִושה לו מקלחת חמימה ונעִימה, ונותנת לו לאכול. בהתחלה התזונה שלו הייתה דרך החלב ששאבתי, אבל עִם הזמן עִברתי
לפורמולה. לאחר הארוחה הוא היה נרגעִ ונרדם. בגיל חצי שנה נתתי ל ִעִי ָל ִאי שלי במבה בפעִם הראשונה. הוא החל לסבול מכאבי בטן, ולאחר בדיקות גילינו שהוא
רגיש לבוטנים. 30
