Page 35 - Demo
P. 35
אוֹהַבת אוֹתךָ. תוֹדִּהַ עלְ הַכֶוֹלְ!
אני זוכרת איך בכיתי בזמן שכתבתי את המכתב. הרגשתי שאני לא יכולה למסור את הבן שלי, היקר לי מכל, למישהי אחרת.
אבל אלה החיים, צריך לחזור לשגרה. בסופו של דבר, ִעִי ָל ִאי שלי היה אצל זיוה רק תקופה
קצרה, אבל היא טיפלה בו במסירות ונתנה לו כל מה שהוא רק רצה.
לקראת גיל שנה, אני פתאום שמה לב שהוא מאוד סקרן וכל הזמן מחפש חברים בני גילו.
לכן החלטנו יחד, אני ובעִלי דביר, להכניס אותו לגן. בבוקר של היום הראשון לגן, אני מלבישה אותו בבגדים חגיגיים, מצלמת אותו לפני שיוצאים. לוקחת איתי בתיק קרם, מדחום, טיטולים, פורמולה, מים שעִברו הרתחה עִרב קודם, בקבוק דייסה, ומה לא. אני לוקחת אותו לגן ולא מפסיקה לבכות. קשה לי להיפרד מהאוצר שלי, ולא רק זה,
אני פתאום קולטת שהוא כל כך גדול. מתי זה קרה? ״קורונה, אסור להורים להיכנס,״ אני זוכרת את הגננת
בכניסה, ״תביאו לי את הילדים, אני אכניס אותם לגן.״ הייתה לי הרגשה לא טובה כשנתתי לה אותו בזמן שהוא
בוכה. ישבתי מחוץ לגן במשך שעִה ובכיתי גם אני. אחרי שעִה צלצלתי בפעִמון של הגן. אספתי אותו, חיבקתי חזק, כאילו חלפו ימים מאז שהשארתי אותו שם.
היו לו נשימות כבדות מבכי. חיבקתי אותו עִוד יותר חזק. 33
