Page 76 - Demo
P. 76
ביקשתי מזיו שיספר לי הכול, ושלא יחסוך שום פרט. הרי כשאנשי מד״א הגיעִו, הם הוציאו אותי החוצה ונעִלו את הדלת.
״בת אל,״ הוא אמר לי, ״אני אתחיל בזה שהוא לא סבל בכלל. מהשנייה הראשונה שהגעִנו לא הצלחנו להחזיר דופק. כל התרופות שהזרקנו... בלי הפסקה! כל העִיסויים... הכנסת הקש לתוך הגרון, הדיפלוברטור שהדלקנו... שום דבר לא
עִזר... לא הצלחנו להחזיר דופק מהשנייה הראשונה.״ הדמעִות זולגות מעִצמן, ואני מכריחה את עִצמי לשמועִ. ״הוא לא הרגיש את כל מה שעִשינו,״ זיו אמר, ״ותאמיני
לי, ניסינו לעִשות הכול.״ שאלתי אותו בבכי מדועִ לקחו אותו לבית חולים. הוא
עִנה שלפי הנוהל, כשמדובר בילד עִד גיל 18, במיוחד אם מדובר בילד קטן, חובה לקחת אותו לבית חולים. מוות של ילד קטן חייב להיקבעִ רק בבית חולים.
ואז, ברגעִ הזה, התפרקתי. ילד קטן? היה לי ילד קטן... ִעִי ָל ִאי שלי... זה החזיר אותי אחורה בבת אחת, בלי שום הכנה מוקדמת. ובאותה נשימה אני אוספת את עִצמי, מדמיינת את ִעִי ָל ִאי
שלי מחבק אותי. אני מחבקת אותו בחזרה. השיחה עִם זיו הפרמדיק הסתיימה, ואני חושבת אולי
להתנדב במד״א ביום מן הימים.
74
