Page 158 - Preview

ואילך, דבק בי הכינוי " ָג ָמא ִסי". בסיום הערב, לאחר שהתפזרה החבורה, נשארנו השלישייה החדשה — אילן, עמוס ואני,
לקבלת תדריך מאלרן על צעדי הקליטה הנדרשים לבוקר המוחרת. הונחינו לקנות כובע בצבע המיועד לכיתה שלנו — ארגמן (maroon). היה עלינו להזמין תגי שם אצל החייט, כדי לתפור אותם על מדי הטיסה, לפתוח חשבון בנק, ולהזמין חיבור לטלפון. התבקשנו גם לרכוש לעצמנו חולצה לבנה ועניבה שחורה פשוטה, שישמשו אותנו בטקסים השונים,
שבהם נדרש להופיע בחליפות הייצוג הצבאיות שנתפרו עבורנו בארץ. כאן המקום לציין אנקדוטה הקשורה לתגי השם שלנו. בגדי הטיסה, שהיו המדים שבהם הסתובבנו במשך כל היום, היו מכנסיים וחולצה חסיני אש מסוג נומקס. מעל לכיסי החולצה נתפרו שני תגים: בצד ימין תג שם משפחה, ובצד שמאל תג הזיהוי של חיל־האוויר הישראלי — ISRAEL AF. אלרן הנחה אותנו להזמין את תגי השם עם ציון הדרגה Air Cadet. במקרה שלי — AC CHELOUCHE. הדבר נראה לנו הגיוני, מכיוון שכך צוינה דרגתנו על תגי השם שהיו לנו בלאקלנד. ברם, בצבא האמריקני תגי השם התפורים על המדים הם ללא ציון דרגה. כך קרה, שחלק מהאמריקנים שבאנו עמם במגע חשבו שהאותיות AC הן חלק משמנו, והיו שקראו לי בשל כך "איי סי שלוש". בשלב מתקדם יותר של הקורס,
החלטתי לשים לעניין סוף, והזמנתי לי תגי שם חדשים רקומים, ללא ציון הדרגה — AC. סידורי קליטה ראשוניים
המגורים החדשים שלנו ברווקיית הקצינים של פורט ראקר היו טובים לאין ערוך מאלו שהיו לנו בלאקלנד. אילן, עמוס ואני שוכנו במבנה דו־קומתי, כל אחד בחדר נפרד. חדרי היה בקומת הקרקע, והיו לו שירותים צמודים ומטבחון קטן שכלל מקרר, תנור עם כיריים וקולט אדים. בעוד שבלאקלנד נאלצנו להחנות את המכונית במרחק ניכר מהחדרים שלנו,
כאן יכולנו להחנותה בצמוד לבניין, ליד דלת החדר. למוחרת ערכנו סיבוב של קלירנס כניסה. חתמנו על ציוד הטיסה, מדי נומקס ודגמ"חים.
באחד ממשרדי הבסיס הזמנו קו טלפון פרטי לחדר. ערכנו סיבוב היכרות עם כמה ממתקני הבסיס, שהמרשים ביניהם היה מרכז הלימוד העצמי. היה זה מבנה גדול, שבו ישבו התלמידים בזמנם החופשי ללמוד את חומרי הקורסים השונים, תוך שנעזרו בסרטים, וידאוטייפים וקלטות שמע, טכנולוגיות שהיו חדשניות לתקופה ההיא. בחצרים יכולנו רק לחלום על תנאי לימוד כאלו. הבדל משמעותי נוסף בין פורט ראקר לחצרים היה גודל הבסיס. בעוד שבחצרים נענו רגלית בין המגורים, חדר אוכל, כיתות הלימוד והטייסות,
הנוהג היה שלכל משתלם זר נקבע sponsor (מלווה — חונך) מאנשי הסגל המקומי. ה־ sponsorשלנוהיהסא"לרונאלד ְסֶטִבּיְנס(LTCRonaldStebbins),שהיהמפקדמגמת לימודי הקרקע, וכבר בבוקרו של היום הראשון שלנו בבסיס נקבעה לנו שיחת היכרות במשרדו. הוא קיבל אותנו בלבביות, סיפר לנו על הרקע הצבאי שלו וקצת על הצפוי לנו
בפורט ראקר המרחקים היו עצומים, ונדרשנו למכונית כדי להגיע ממקום למקום. 33
33 תפקידו של ה־sponsor היה ללוות ולסייע למשתלם בתהליכי הקליטה ולהיות לו חונך להכרת היבטים שונים הקשורים לתרבות האמריקנית.
158