Page 325 - Preview
P. 325
325
שאליהם הוכנסו רימוני עשן שהוסרו מהם הניצרות. לצורך ההטלה, המכונאי המוטס היה מפעיל את המערכת באמצעות קופסת בקרה חשמלית, שהייתה גורמת להיפוך הארגז ונפילת הרימונים החוצה מכוח הכובד.
האמצעי השני נקרא מערכת סגריר־אבא. זו הייתה התאמה אווירית לרעיון הרכב הקרקעי לירי חצץ, שזכה לכינוי "חצצית". לצידו של המסוק הותקן משפך, שבתחתיתו היה פתח שהופעל ידנית באמצעות ידית פשוטה. המכונאי המוטס היה ממלא את המשפך בחצץ, מתוך ארגזים שהיו בבטן המסוק. כשהמכונאי היה מפעיל את ידית הפתיחה, החצץ היה
נשפך החוצה מכוח הכובד. האמצעי השלישי שפותח היה מערכת לפיזור נוזלים. הרעיון היה להתיז מים צבועים
בצבע מזהה על המפגינים, באופן שיאפשר את זיהויים ומעצרם לאחר מכן.138 הטייסת העמידה מסוקי כוננות עם מערכות סגריר־תנובה וסגריר־אבא, וצוותי האוויר תודרכו לגבי אופן הפעלתן. ההנחיות היו פשוטות: ביצוע יעף הטלה מעל המפגינים מגובה
של כ־300 רגל, תוך כדי טיסה במהירות 60 קשר. ב־16 החודשים הראשונים של האינתיפאדה יצא לי לבצע חמש גיחות שתכליתן הייתה
סיוע בפיזור הפגנות בגדה. המשימות היו בדרך כלל דומות. הקפצה לאזור האירוע, העלאה של מפקד הכוח הקרקעי לצורך ביצוע תצפית מהאוויר על מוקדי המהומות. במקרים מסוימים התפתח נוהל מרדף, ואז הטסנו לוחמים שהיינו מנחיתים בנקודות שונות בסביבת האירוע, לחסום את דרכי מנוסתם של המתפרעים שנסוגו לוואדיות, לאחר שהתפרעו
וחסמו את התנועה בציר הדרך הראשית. מהאוויר, נראה שההתמודדות שנכפתה על כוחות צה"ל הייתה בלתי אפשרית.
ההתקוממות העממית הייתה רחבה ביותר. פתאום התחילו להתנוסס דגלי פלסטין על צריחי המסגדים. אני זוכר טיסה אחת, שבה חגתי סביב אחד המסגדים, מתבונן בדגל המתריס ותוהה איך יצליחו להוריד אותו.
ב־30 במרץ 1989, צוותי ביחד עם טייס המשנה, סגן דני ביכמן, והמכונאי המוטס, רס"ר מישל שרל, לכוננות לפיזור הפגנות, על מסוק שצויד במערכת "סגריר־אבא". משהגיעה פקודת הזנק המראנו דרומה לעבר עזה. טסנו מערבית לקו החוף, וחברנו בקשר למפקד הכוח הקרקעי, שפיקד על הכוחות שהוקצו לפיזור ההפגנה. לאחר שביצענו יעף גבוה להיכרות עם סביבת הביצוע, נכנסנו ליעף נמוך להטיל את מטען החצץ שלנו. הנמכתי לגובה המתאים, הקטנתי מהירות וברגע המתאים נתתי למכונאי את ההוראה להפעיל את ידית הטלת החצץ. אלפי האבנים הקטנות שמילאו את המשפך נפלו החוצה במהירות רבה,
על ראשי המפגינים. האם אכן פוזרה אותה ההפגנה "ללא נפגעים"? אינני יודע. הייתה לי הרגשה מוזרה מאוד מהעניין. סיסמת הטייסת שלנו היא "כל משימה, בכל מקום בכל שעה". אולם, מעולם לא שיערתי,
גם בחלומות הכי הזויים שהיו לי, שאיקלע לסיטואציה בה "כל משימה" תהיה גיחת "הפצצה מהאוויר", באמצעות אלפי אבני חצץ.
לימים, כשגבר האיום לירי מהקרקע על המסוקים, נעלמה כשירות ה"סגריר" מפרופיל הפעילות המבצעית של הטייסת.
138 דרור מרום, "מסוקים נגד הפגנות המוניות", ביטאון חיל־האוויר מס' 67 (168), מארס 1989, עמ' 14.
