Page 324 - Preview
P. 324
במהלך השנים השתתפתי במספר עצרות שנערכו להעלאת המודעות הציבורית לגורלו של רון ארד. אבל, רון ארד נותר בחזקת נעדר שלא חזר מהשבי. למרות כל המאמצים לגלות מה עלה בגורלו, הנושא נותר בגדר תעלומה.
כשלושה חודשים מאוחר יותר, באוקטובר 1988, עברתי לתפקיד חדש, הפעם במטה חיל־ האוויר. באותה עת נשאתי עיניי לתפקיד מפקד גף אחר באחת מיחידות התוכנה של חיל־ האוויר (ממד"ס או יחידה 180), בשאיפה להרחיב את ניסיוני המקצועי והפיקודי בתחום פיתוח התוכנה. אך לחיל־האוויר היו תוכניות אחרות עבורי והתבקשתי לקבל על עצמי את התפקיד של ראש מדור מערכות ניהול תחזוקה בענף מערכות ממוכנות, במחלקת מערכות שבלהק ציוד. מפקדי החדש היה סא"ל אריה שפיר. תפקיד מטה זה, שנמשך כשנתיים, היה הזדמנות מצוינת עבורי ללמוד את יסודותיו של מקצוע חדש — ניהול פרויקטים. עסקתי בפועל בניהול של מספר פרויקטים שכל אחד מהם היה בשלב אחר של מחזור החיים שלו, ובנוסף לכך ביקרתי את עבודתם של שני הקצינים שסייעו לי בעבודת המדור. בתפקיד זה נחשפתי לתחומים מקצועיים וטכנולוגיים חדשים ומגוונים בתחום המחשוב הניהולי של חיל־האוויר, וביניהם: תפ"י (תכנון ופיקוח ייצור), תיב"מ (תכנון ייצור בעזרת מחשב), קבלת
החלטות בחירום, ניהול ספרות מקצועית, ועוד.
ימי האינתיפאדה
בשלהי שנת 1987 עלה המתח בין ישראל לתושבים הפלסטיניים ביהודה, שומרון וחבל עזה בעקבות סדרה של פיגועים שבהם נרצחו מספר קצינים וחיילים, ונעשו מספר ניסיונות דקירה ופיגועי התאבדות. מנגד, פעילות צה"ל נגד מחבלים בעזה ומבוקשים במחנות הפליטים ביהודה ושומרון, הסבה לפלסטינים אבדות, שלוו בהלוויות המוניות
ועליית המתח ברחוב הערבי. ב־8 בדצמבר 1987 אירעה תאונת דרכים מדרום למחסום ארז, בין משאית נהוגה על־ידי
ישראלי, ושתי מוניות שבהן נסעו פועלים פלסטיניים. ארבעה פועלים ממחנה הפליטים ג'בליה נהרגו. ברחבי עזה נפוצו שמועות שהאירוע לא היה תאונה, אלא נקמה מכוונת בעקבות רצח הישראלי שלמה סקל, שנדקר למוות יומיים קודם לכן, בעת שערך קניות בשוק של עזה. הלוויות ההרוגים מג'בליה וגל השמועות שליווה אותן, התסיסו עוד יותר את האווירה. ב־9 בדצמבר 1987, התפרץ גל מהומות חסר תקדים שכלל עימותים קשים, בין כוחות צה"ל לתושבים הפלסטינים. בימים שלאחר מכן התפשטו המהומות למקומות
נוספים ברצועת עזה ואף ליהודה ושומרון ולירושלים. מערכת הביטחון נדרשה למצוא פתרון יעיל ומהיר לפיזור מהומות המוניות, מבלי לגרום
לפגיעות בנפש. בחיל־האוויר הוקמה מנהלת פרויקט מיוחדת, שתפקידה היה לבצע נוהל פיתוח מואץ של אמצעי לחימה לפיזור ההפגנות ההמוניות. פותחו שלושה אמצעים שונים, שהורכבו על מסוקי אנפה.
האמצעי הראשון נקרא מערכת סגריר־תנובה. מערכת זו הייתה, למעשה, שני ארגזים שהורכבו על מנשאי החימוש, ארגז בכל צד של המסוק. הארגז ניתלה על שני מסבים, שאפשרו את גלגולו ב־180 מעלות, על ציר האורך שלו. בתאי הארגז היו שרוולים מיוחדים,
324
