Page 337 - Preview
P. 337
337
נווה ומפקד חיל־האוויר האלוף איתן בן אליהו.147 בכך תם מסלול שירותי בצד הטכני של חיל האוויר – מתוכניתן מתחיל ועד תפקיד
מנהל פרויקט של מערכת מבצעית מרכזית של החיל. אבל בכך לא תם שירותי בתור טייס מסוקים בחיל־האוויר. סיפור האירועים שקרו במסלול הטיסתי בתקופה שבין שובי מלימודים בארצות הברית ועד למועד שבו סיימתי טיסה פעילה מובא בפרקים הבאים.
תאונת המנוף בטייסת
יום ג', ה־6 בדצמבר 1994. המקום: ליין הטייסת בפלמחים. מסוק שחזר מגיחת אימונים התבקש לבצע טיסת מבחן לבדיקת ויסות הגאים, תוך הרמת משקל של 600 ליברות על מנוף החילוץ. המסוק נטה על צידו והתרסק. הקברניט, סגן שמואל בן־גרשון, והמכונאי המוטס סמ"ר משה כהן נהרגו. טייס המשנה, סרן מאיר ממן, נפצע קשה, אך שרד את
התאונה הקטלנית.148 כל טייסי הטייסת, בסדיר ובמילואים, זומנו לפלמחים לקבלת עדכון על התאונה
הטראגית. ישבנו בחדר התדריכים והאזנו לדיווח מפי מפקד הטייסת. התחושה הייתה קשה מאוד. הפורום שאל שאלות נוקבות מאוד. התשובות שניתנו לא היו מספקות.
ישבתי בחדר התדריכים העמוס, והתפשטה בי תחושה של תסכול עמוק. הרי את התאונה הזו היה ניתן למנוע! אחרי האירוע שלי בעין עבדת שש שנים קודם לכן, הגדירו נהלים, תורת התפעול השתפרה לאין ערוך, והטייסים למדו איך להתייחס למרכז כובד רוחבי. מה קרה לכל זה? שאלתי את עצמי, האם הכול נשכח? האם התורה הזו הוטמעה בבית ספר לטיסה או בקא"מ? האם שמוליק קיבל את ההדרכה הראויה שנולדה כתוצאה מהאירוע
שלי? ניגשתי לאנשי צוות ועדת החקירה, שנכחו בטייסת באותו הזמן. הסבתי את תשומת
ליבם לנוהלי תפעול מרכז כובד רוחבי שהוגדרו שש שנים קודם לכן, וביקשתי שיבדקו מה קרה להם. ענו לי כי הם מכירים את האירוע, ומודעים לנהלים שנולדו ממנו.
כשהתפרסמו מסקנות דו"ח הביניים, נשמעו קולות רבים של תרעומת על כך שמרב האחריות לאירוע הטראגי הוטלה על הצוות המבצע. התחושה של רבים הייתה שלגורמי הניהול והפיקוד היה חלק גדול יותר בסיבות להתרחשות התאונה, ושהדבר לא קיבל ביטוי מספיק במסקנות הביניים שהוצגו. למיטב זכרוני, הדבר תוקן בדו"ח הסופי של ועדת
החקירה. אבל, התחושה שהיה כאן כישלון מערכתי ושאת התאונה הזו אפשר היה למנוע, לא
הרפתה ממני.
▪▪ ▪
147 בשנת 2000 שולבו במערכת עמדות תצוגה חדשות "אבוקה" שפותחו על־ידי ממד"ס. מערכת "משואת אור" הייתה מבצעית במשך כ־20 שנה.
148 סגן שמואל בן־גרשון הועלה לאחר מותו לדרגת סרן, וסמ"ר משה כהן הועלה לאחר מותו לדרגת רס"ל. לפרטי התאונה ראו: עופר בר־שלום, 124 — 60 שנה לטייסת החרב המתהפכת, עמ' 50—51.
