Page 34 - Preview

34
בשבתות היינו נוסעים עם ההורים לבריכת Ikoyi. היה זה מועדון חברים אקסקלוסיבי שייסדו במקום הבריטים, וכמדומני שהיה מיועד רק לאוכלוסייה הלבנה. הייתה זו בריכה גדולה למדי, והייתי מבלה הרבה זמן בצלילה, כדי למצוא שילינגים שנשרו מכיסי בגדי הים של השוחים בה. אחת מהשבתות האלו ב־Ikoyi נצרבה בזיכרוני: באותה תקופה נתפס בדמשק המרגל הישראלי אלי כהן. אני זוכר את עצמי קורא בעיתון את סיפור מעצרו
ותלייתו. זה הרשים אותי מאוד. אם בחינוך נגענו, אז ראוי להזכיר שבלאגוס התנסיתי לראשונה בנגינה. היה זה על
פסנתר, שהיה בביתה של ישראלית שהגיעה לשליחות בלאגוס. אינני זוכר כמה זמן נמשכו הלימודים הללו ולאיזו רמה הגעתי, אבל זכורה לי ההתרגשות הגדולה לפני ה"קונצרט" הראשון שלי בפני ההורים, שחלקו היה בארבע ידיים, כשהמורה מלווה אותי. פרק זה בחיי,
של נגינה בפסנתר, הסתיים כשהמורה חזרה לארץ.
Dan Dare — טייס החלל גיבור ילדותי
אחד האירועים הטראומטיים שהתרחשו בלאגוס הייתה התאונה שחוויתי. מעשה שהיה כך היה: באחד הימים היינו בביתה של אחת מהמשפחות הישראליות שחיו במקום. הבית היה ממוקם ברחוב קטן ללא מוצא. אנו הילדים — שיחקנו בחצר אך גם ברחוב. מדי פעם הייתה מגיעה למקום מסחרית משלוח מדגם פולקסוואגן־ואן. יש לי זיכרון מעומעם שהיה זה ספק של פיתות. יצאתי מחצר הבית לכביש, ובדיוק באותו רגע החלה המסחרית לנסוע בהילוך לאחור. נפגעתי מהגלגל שלה ברגל ימין, במקום בו מתחבר השוק לכף הרגל, בצידו הפנימי. כשאני ממרר בבכי נשאוני פנימה לתוך הבית. אני זוכר את עצמי מייבב לאימא:
"אני לא רוצה למות...". כחודש ימים נעדרתי מהלימודים, כשכל יום מחליפים לי תחבושות, ומורחים את האזור
הפצוע במשחות שונות. הרגשתי די מסכן, ויותר מכול הפריעה לי העובדה שלא יכולתי להסתובב חופשי, או לשחק בחוץ.
לקראת עזיבתנו את לאגוס בסוף יוני 1965, הכינו כל ילדי בית הספר אלבום פרידה לאבא, השגריר העוזב, ובו ציורים שהם ציירו. כל ילד תרם ציור פרי דמיונו, ובכלל זה גם ילדי השגריר — יואבי ואני. הציור שלי היה ציור של שולחן סעודה ערוך בבית השגריר —