Page 351 - Preview
P. 351
351
באיטיות, ונגעתי בקרקע עם מגלש אחד בלבד. בעצם, המשכתי כל הזמן לרחף במקום, נשען על הקרקע. ריחוף כזה קשה יותר מריחוף באוויר, כי לא היה לי שום מרחב תמרון. כל תזוזה הייתה עלולה לגרום למסוק להחליק".
החיילים שלא נפגעו סייעו לפצועים הנותרים, שלושה במספר, לעלות למסוק בעזרת לוחם יחידת החילוץ והמכונאי המוטס. בבטן המסוק, העניק להם הרופא טיפול ראשוני, והאנפה המריאה לבית־החולים בנהרייה. "אני מטיס אנפות כבר יותר מ־20 שנה, ואף פעם לא נדרשתי לבצע פינוי כזה, מעבר למגבלות המסוק", מסכם סא"ל א'. "זה היה שיתוף פעולה מצוין בין הבלקהוק לבין האנפה. מאוד סימלי ששני המסוקים פינו ביחד. הדור החדש של מסוקי הסער, והדור הוותיק.
הבלקהוק כבר מבצעי, אבל לאנפה עדיין יש מה לעשות בשטח".
בתעודת ההערכה שקיבל סא"ל א', נכתב כי "בקור־רוח, אומץ לב ודבקות במשימה הנחית את מסוקו ופינה את הפצועים לבית־החולים. במעשיו הפגין סא"ל א' נחישות, אומץ לב ודבקות במטרה ותרם בכך להצלת חיי אדם". תעודות דומות
קיבלו הטייסים האחרים והמחלצים.
▪▪ ▪
לסיפור הפינוי הזה יש גם אפילוג. בסוכות תשס"ד, אוקטובר 2003, אירחנו בביתנו את יורם ועליזה ניראל, הדודים שלי
מצד אימי, שעברו להתגורר ברעות ימים אחדים קודם לכן. יורם, הבחין בתעודת ההערכה שקיבלתי, שהייתה תלויה בפינת העבודה שלי. הוא תחקר אותי לגבי האירוע, וסיפרתי לו את סיפור ההזנקה.
כמה שבועות לאחר מכן הגיע טלפון מדודתי עליזה ניראל. הסתבר שאחד מהפצועים שחילצתי, מתן ציזלינג, אחד משני החובשים הפצועים של הכוח, הוא בנה של רוחה ציזלינג, חברת ילדות של עליזה מקיבוץ עין חרוד. עליזה קישרה בין הסיפור ששמעה מרוחה ציזלינג על נסיבות הפציעה של בנה, והסיפור ששמעה ממני, והבינה שמדובר באותו אירוע. היא ציינה שבני משפחתו של מתן מעוניינים מאוד לפגוש אותי, הטייס שפינה את בנם הפצוע מלבנון. הסכמתי לכך, ובאחת השבתות של ינואר 2004, התכנסנו
בביתם של יורם ועליזה ניראל למפגש מרגש, שהוסרט בווידאו על־ידי אחיו של מתן.
