Page 37 - Preview
P. 37
37
▪ ▪▪
עשרות שנים חלפו מאז אחזתי בידיי את אותו קומיקס ראשון של Batman. לא אחטא לאמת אם אומר שהאהבה הזו לגיבור הקומיקס של ילדותי, מעולם לא נמוגה מליבי. כשהייתה לעלילות Batman עדנה בשנות ה־90, הלכתי לצפות בסדרת הסרטים החדשה ביחד עם בני אסף, ושנים מאוחר יותר, גם עם בני אייל. ולמרות שגיבור שנות ה־90 היה שונה מגיבור שנות ה־60, היה משהו מיוחד ביכולת שלי לחוות את Batman מחדש, ביחד
עם ילדיי. בספרייה שלי הקדשתי פינה מיוחדת בה אני שומר את אוסף פרטי ה־Batman שלי:
חוברות הקומיקס שנשמרו מימי ילדותי, אליהן נוספו עם השנים חוברות קומיקס שרכשתי בזירת המסחר האינטרנטית eBay, ספרים מסדרת ה־DC Archives וגם כמה מזכרות שקיבלתי מיואב ליום הולדתי ה־50.
כמדומני שיהיה נכון להגיד שאספנות זה עניין שבנפש. כמו אהבה, היא יכולה לשכון בליבך בעוצמה שונה — לפעמים גבוהה ולפעמים נמוכה. יש בה מרכיב של הנאה מהחיפוש אחר הפריטים, והשגתם, ויש בה גם מרכיב של ההנאה להראותם לאחרים. במקרה הפרטי שלי, הייתה לי הנאה נוספת: להקריא לילדיי מעלילות Batman, ולהוביל את דמיונם אחר
צלליתו של איש־העטלף, הנלחם במיגור הפשע, מעל לגגות של Gotham City. נביטה של כנפיים
מתי דבק בי לראשונה חיידק התעופה? חזרתי למחוזות ילדותי, לאוסף האישי שלי, לחפש אחר התשובה, ונזכרתי. בחופשת הקיץ של שנת 1964 טסנו לביקור מולדת. המראנו מלאגוס לרומא במטוס
10—VC של חברת .B.O.A.C. במהלך הטיסה קיבלנו, הילדים, את סמל הכנפיים של ה־ Junior Jet Club וגם לוג־בוק אישי שבו נרשמו פרטי הטיסה. היו אלו הכנפיים הראשונות שלי, והן שמורות איתי עד היום. התשורות הפעוטות האלו הטביעו בי חותם. בלוג־בוק מולאה השורה הראשונה — אבל היו עוד שורות ריקות. כבר אז נבטה בי המחשבה "יהיה
נחמד אם אצליח למלא שורות נוספות..." הזרע נזרע והנבט נבט. הייתי אז בן תשע. במשך כל חייה, אספה אימא בשקדנות את כל המכתבים והגלויות שכתבתי לה ולאבא. זה היה המנהג בביתנו — אנו, הילדים, חונכנו לכתוב מכתבים להורים ולקרובי המשפחה
בעת ששהינו בקייטנה או בטיול בחו"ל, ואימא הייתה אוצרת אותם ושומרת במגירה. בצרור המכתבים והגלויות שעבר אליי אחרי שאימא נפטרה, מצאתי גלויה אחת, שכתבתי לאבא, מטיסת ההמשך מרומא לארץ. כתבתי על מה שהיה בראש מעיניי באותה עת — הטיסה, תוך שאני מתייחס לפרטים שונים: מהו דגם המטוס (חשוב מאוד להסב את תשומת ליבו של אבא: אמנם הגלויה היא של בואינג 720B אבל אנו טסים בדגם אחר —
707!), ולא פחות חשוב — הגובה הוא 37,000 רגל. אימא פחדה מאוד לטוס, ואני זוכר את עצמי בשובבות של ילד שרוצה לקבל תשומת
לב, אומר לה: "...טוב, מקסימום ננחת בעזה". היא לא אהבה את הבדיחה שלי. הטיסה הסתיימה ללא בעיות, ונחתנו בשלום בנמל התעופה לוד.
