Page 110 - Demo
P. 110
17
מחשבות לפני כתיבת הספר ותובנות
בתחילה נמנעִתי משיתוף החוויות של תהליך כניסתי להיריון עִם ִעִי ָל ִאי שלי, עִל הטיפולים האלטרנטיביים, כמו דיקור סיני ותרכובות צמחים, עִל הטיפולים הרפואיים של מעִקב הזקיקים וכדורי הביוץ. אבל למדתי שאין ממה להתבייש. כל אדם נולד עִם פגם כלשהו בגוף. לאחד יש בעִיות בגב, לשני בראש, לשלישי ברגליים ולי יש שחלות פוליציסטיות, וכדי להביא נשמה לעִולם אני צריכה לעִבוד קשה יותר. אבל גם עִל זה אני מודה לאלוהים. הדברים הטובים ביותר בעִולם לא באים בקלות, הם כרוכים בקשיים ובמהמורות. הדבר הטוב ביותר שקרה לי הוא הילדים שלי. תמיד הייתי אדם מאמין, תמיד הודיתי לבורא עִולם עִל הכול, גם עִל הטוב וגם עִל הדברים הפחות טובים. תמיד היה משפט שחיזק אותי בכל
קושי שנתקלתי בו:
הַכֶוֹלְ לְטוֹבהַ! לְפעמָּים הַאכֶזבוֹת הַכֶי גדִּוֹלְוֹת שֶׁלְ אלְוֹהַים זאת רקָ הַדִּרךָ שֶׁלְוֹ לְוֹמָּר לְי שֶׁישֶׁ מָּשֶׁהַוֹ טוֹב יוֹתר בשֶׁבילְי.
אבל כשמאבדים ילד, קשה להגיד את זה. קשה להוציא את המשפט הזה מהלב כי זו א ֵבָדה שקשה מאוד לשאת אותה.
109
