Page 44 - Demo
P. 44
אנחנו יושבים בסלון, צופים בטלוויזיה ומלקקים גלידה בשקט.
אני צוחקת כשאני נזכרת איך הוא סיים לי את כל הגלידה. עִוד זיכרון. ִעִי ָל ִאי מבקש שאכין לו פרוסת לחם עִם קוטג׳, גבינה
צהובה וחביתה. בכל בוקר הייתי שואלת אותו מה להכין לו, ומה שהוא
ביקש, הכנתי. אם הייתי משנה משהו, או מוסיפה משהו, הוא היה
אומר: ״אימא, אבל לא ביקשתי את זה.״ הייתי מכינה לשני הבנים שלי ארוחת בוקר בקופסה, לפי
מה ש ִעִי ָל ִאי ביקש. אליה תמיד הסכים עִם מה ש ִעִי ָל ִאי בחר. ִעִיָלִאי אהב מאוד שניצל וקוסקוס. לפעִמים קוסקוס עִם רוטב ולפעִמים בלי. אבל בכל פעִם היה משהו באוכל שלא היה נראה לו, ולכן הייתי צריכה לגוון. לפעִמים הייתי מתחננת שיאכל וינסה לטעִום. הוא היה מנסה ואומר:
״אימא, זה טעִים, אבל אני שבעִ.״ בתוך תוכי ידעִתי שהוא סתם אומר, שהוא לא רוצה
לאכזב אותי. אהבנו ללכת למסעִדות. המנה הקבועִה שלו הייתה רביולי
גבינות ברוטב שמנת פטריות ומיץ לימונדה. הוא כל כך אהב את זה, ובכל פעִם שראיתי אותו אוכל, הייתי רגועִה. הלב שלי התמלא באושר. הילד שלי, הבכור שלי, אוכל וגדל.
ימים רבים חלפו מאז והנורא מכל קרה. לפני שאספר לכם מה בדיוק קרה, היה לי חשוב שתכירו את ִעִי ָל ִאי, הבן שלי, הנשמה הטהורה מכל. היה לי חשוב שתדעִו מי הוא היה.
43
