Page 49 - Demo
P. 49
הכנתי לו פתיתים ברוטב עִגבניות, אבל גם את זה הוא לא רצה.
בדיעִבד אני חושבת לעִצמי, איך הוא יכול לאכול אם הקיבה שלו עִדיין לא התרוקנה?
רק אליה ודביר אכלו. אחרי שעִבר קצת זמן, הוא ביקש בורקס והכנתי לו חדש.
אבל כשהוא היה מוכן, הוא לא הסכים לאכול. נתנו לו תרופה, אבל זה לא עִזר. דביר קילח אותו, והוא עִלה לישון עִצוב, וכך גם אני. באותו עִרב התקשרתי לאילנית הגננת והתייעִצתי איתה.
היא אמרה שתשוחח איתו ביום שישי. ִעִי ָל ִאי התעִצבן שאני מדברת עִם אילנית הגננת עִל נושא כל כך אישי שלו. אבל כאימא היה חשוב לי שהיא תהיה מודעִת לנושא. רק רציתי
לעִזור לו... למחרת, יום שישי, ִעִי ָל ִאי התעִורר. הוא התלבש לגן
והיה רגועִ. הכנתי לו פרוסה עִם שוקולד, חתכתי לו עִגבנייה ושמתי בתיק גם תפוח עִץ. הכול כדי לנסות ולעִזור לו.
ִעִי ָל ִאי הלך לגן, ואני בישלתי לשבת. עִשיתי הפרשת חלה ואפיתי לחם, הכנתי דגים, שניצל,
אורז, עִוף עִם שעִועִית ועִוגת ריבת חלב. ִעִי ָל ִאי ואליה חזרו מהגן, ובהתלהבות ִעִי ָל ִאי ביקש לראות
מה הכנתי. הוא נהנה מהמראה ומהניחוח של המטעִמים, ושניהם אכלו ארוחת צהריים.
כשישבתי בסלון, ִעִי ָל ִאי ניגש אליי, ״אימא, תראי, אני גיבור,״ אמר, ״תשימי לי נר בטוסיק.״
עִשיתי מה שאמר, בחיוך של אימא גאה. הוא התקלח וביקש לראות את הסרט עִל יציאת מצרים.
48
