Page 20 - Riot!

Après Moi / Regina Spektor (2006) מאת: ניצן פינקו
"אני חייבת להמשיך לעמוד. אתם לא יכולים לשבור את מה שאינו שלכם. אני חייבת להמשיך לעמוד. אני לא שייכת רק לעצמי. זו לא הבחירה שלי"
הוויתור אינו אופציה. "כל החיים שלנו הובילו אותנו לרגע הזה", היא אמרה בריאיון. ולכן אנחנו חייבים להמשיך לעמוד. איי מאסט. לא "אני רוצה", ולא "אני צריכה" - "אני חייבת". בין המילה "אני" ל"חייבת" ספקטור משמיעה צליל. זה מין "אוח" ידישיי גרוני, לא "יפה", הוא מתאמץ, מזיע ומגיע ממעמקי הקישקע, מהמקום שבו כותבים שירים.
נ.ב
השיר מכיל בתוכו ציטוט ברוסית של בית משיר של בוריס פסטרנק: " ָבא ֶפֶ ְברָ ּו ָארָ. ֵעתֹּ ְ ּדְּי ֹו ּו ֶב ִכְי! ִתֹּ ְכְ ֹתֹּב ָע ָליו ְב ִה ְתַֹּי ְפֶחֹ ּותֹּ, ְכְ ֶשְׁ ֹבץ ֻמ ְשְׁ ָלג רָֹו ֵעם ֶאל ֶ ּדְּ ִחֹי ּו ְשְׁ ֹחֹרָ־ ָא ִביב ְב ִה ְתֹּ ַל ְקְּחֹ ּותֹּ" (תרגום לעברית: ריטה קוגן). פסטרנק היה סופר ומשורר רוסי, והתפרסם בעיקר בזכות ספרו "ד"ר זיוואגו" (1956) העוסק בגורל האינטליגנציה הרוסית על רקע עליית הקומוניזם. הספר זכה להצלחה אדירה בעולם וזיכה את מחברו בפרס נובל לספרות. אבל במולדת הוא הוכרז "אנטי סובייטי" ונאסר לפרסום. פסטרנק הוצא מאיגוד הסופרים ואולץ לוותר על הפרס. זו לא היתה הפעם הראשונה שפסטרנק הסתבך עם השלטונות. 20 שנה קודם לכן הוא כמעט נשלח לכלא בסיביר, כי סירב לתמוך במדיניות הטיהורים של סטאלין, אך ברגע האחרון ניצל. שוב ושוב פסטרנק סיכן את חייו כדי לדבר למען טובת הכלל. גם הוא הבין היטב שהוא לא שייך רק לעצמו, שהבחירה בזה היא לא שלו.
"אני חייבת להמשיך לעמוד", שרה ספקטור שוב
ושוב בשיר שמדלג בין אנגלית, צרפתית ורוסית. ומיד גם מספקת את הנימוק: "אני לא שייכת רק לעצמי / זו לא הבחירה שלי". החזרה הזו היא בעצם התגובה שלה לשם השיר, שנלקח מהביטוי "אחרינו המבול" - תיאור של אדישות של אדם לגבי מה יקרה בעתיד, כי זה לא נוגע לו, זה יקרה אחרי מותו.
ספקטור מרגישה שאין לה ברירה אלא להתקיים, ולהמשיך ולהתקיים בכל כוחה. היא חייבת להמשיך לעמוד גם אם אינה מרגישה מסוגלת לכך. כי אין ברירה אחרת. "הגוף שלי מרגיש את הטראומה העתיקה", היא סיפרה לי בריאיון ל-ynet, חודש אחרי 7 באוקטובר. "כל האנשים שאי פעם היו צריכים לשרוד את כל הפוגרומים לאורך השנים - האבות הקדמוניים שלי וגם שלך - שרדו ועברו את זה כדי ששתינו נוכל לדבר כעת. והנה אנחנו בעולם מטורף שרוצה להכחיש הרבה ממה שקרה".
ספקטור מבהירה שהקיום שלנו בעולם הזה הוא לא רק שלנו כפרטים, אלא גם כיהודים, כישראלים – ובהשאלה לכל מאבק אחר, אנחנו גם כל קבוצת השתייכות שנמצאת ברדיפה. ולכן אנחנו לא יכולים לוותר לעצמנו ועל עצמנו – כי הקיום של כל אחד מאיתנו הוא אקטיביזם למען הכלל. ומעולם לא היתה לנו ברירה למעשה. כל ברירה אחרת היתה אשליה. כי תמיד יהיו אחרים שיתנגדו לקיומנו. אבל, מבהירה רג'ינה: "אתם לא יכולים לקחת את מה שלא שלכם".