Page 25 - Riot!

פרסומי יותר ממשהו שנשמע מרצוננו החופשי. אלו מהדהדים גם את הברית המתמשכת בין הקפיטליזם ומערכי הדיכוי הגלובליים שלו לבין התרבות הפופולרית המפתה והחייכנית. "הורגים שם ילדים", מזמר מריט בפזמון בקול הבאס האופייני שלו. "הורגים שם ילדים. אני יודע שלא אמור להיות אכפת לנו. אבל הורגים שם ילדים".
קשה למצוא שירים אנטי-מלחמתיים בדיסקוגרפיה של המגנטיק פילדס. המוזיקה שלהם (ושל שאר הפרויקטים של סטיבן מריט) מוגשת עטופה בשכבות של אירוניה ועמוסה במשחקי מגדר, רפרנסים אזוטריים, פירוק משועשע של מוסכמות הפופ והרוק וערעור על ההבלחות האקראיות של רגש אותנטי שנוטה לצוץ בה בכל זאת (בעקבות הצלחתו המפתיעה של 69iLove Songs הקפיד מריט להצהיר בכל ראיון אפשרי ש"זה לא אלבום של שירי אהבה, אלא של שירים על שירי אהבה").
האלבום 50iSong Memoir, שיצא בשנת 2017, מהווה יצירה חריגה בתולדות הלהקה. לכבוד יום הולדתו ה-50, השהה מריט את התנגדותו העקרונית לחשיפה אישית בשיריו (התנגדות שהוא רואה בה ביטוי תרבותי לזהותו כהומו), והקליט אלבום אוטוביוגרפי עם 50 שירים שכל אחד מהם מוקדש לשנה מחייו, בסדר כרונולוגי. They're Killing Children Over There מתרחש ב-1970 ומתאר את זכרונותיו של סטיבן בן ה-6 מההופעה הראשונה שהוא ראה בחייו, כשאמו ההיפית לקחה אותו איתה לצפות בג'פרסון איירפליין. מלחמת וייטנאם הייתה בשיאה באותה השנה, והסולנית גרייס סליק עצרה את ההופעה בדרמטיות כדי להכריז: "הורגים שם ילדים".
במרכז השיר עומדת התרשמותו הנאיבית של סטיבן הקטן מהמידע המטריד שהוצג בפניו. הוא לא שמע על וייטנאם ולא יודע מה זה "שם", הוא נבהל וחושב שנערך טבח בילדים באותו הרגע, בהופעה עצמה. הוא לא מודע למעמדו הפריבילגי כילד אמריקאי שמוגן היטב מהזוועות שעברו על ילדי וייטנאם. ייתכן שהשיר, שיצא שנתיים אחרי הפיגוע בהופעה של האיגלז אוף דת' מטאל בפריז, רומז שגם לילדי המערב המעמד הפריבילגי הזה כבר אינו מובן מאליו. מאז 7 באוקטובר ברור שהוא רחוק גם מלהיות מובן מאליו עבורנו.
השיר מסתיים במחשבותיו המרירות של מריט המבוגר על הזמן שעבר מאז, על דעיכת החזון האוטופי של ההיפים והמרתו בתרבות של ציניות וקונפורמיזם. התכנים הקשים והפסימיים של השיר מעודנים דרך המאפיינים הסגנוניים הטיפוסיים למגנטיק פילדס: הומור, אזכורים לתולדות הרוק, ומנגינות מתקתקות שלפעמים מזכירות ג'ינגל
מילים: סטפן מריט
אז הלכנו לראות את ג'פרסון איירפליין, ואודטה היתה הופעת החימום. גרייס סליק היתה צעירה וזועמת, היא אמרה: "חבריי היצורים, זו עובדה, "הם הורגים שם ילדים, הם הורגים שם ילדים, אני יודעת שזה לא אמור להזיז לנו, אבל הם עדיין הורגים שם ילדים". אז, כשעוד הייתי אפילו צעיר יותר מגרייס סליק, קטן אפילו לגילי, חשבתי שהיא התכוונה שטבח מתקיים ממש באותו חלל הופעות. עכשיו, כשכולם שמנים ושאננים, לא שמעתי מחאה כבר שנים, אנחנו פשוט ממשיכים לשלם את המיסים שלנו, מיסים שממשיכים להפעיל את המנועים.
איור: לילך הדר