Page 34 - Riot!
P. 34
נא לא למות על הדשא / אביב גדג׳ וזאב טנא (2013)
השיר עצמו מתייחס לרטוריקה שהימין אוהב - האשמת שמאלנים בהחרבה של מסיבות עם כל הביקורת העצמית שלהם. השיר הזה אמנם הקדים את "נאום החמוצים" של ביבי בארבע שנים, אבל אפשר לראות הרבה דמיון ברוח הטענות שעולות ממנו. גדג' לוקח את הנימה המאשימה הזו ומגחיך אותה, הופך אותה לאבסורדית עם הומור שחור ברוח חנוך לוין ומציג אותה כרשימה של דרישות ליישר קו עם הרוב שרוצה להמשיך להתנהל כאילו שום דבר רע לא קורה.
בימים אלה אני במיוחד חושבת על השורות "נא לא להפגין עצב / נא לא להוריד את המורל / נא לא לדבר על הכתם / זה רק מעציב את כולם / נא לסבול בשקט / נא לא לקלקל את המסיבה / נא לא לדמם לי על הנעל / זה הורס קצת את האווירה" - כיוון שאלה בדיוק הטענות שמופנות נגד משפחות החטופים ומי שמפגין לצידן. הטענות הן שהם הורסים את המורל, לא מוכנים ליישר קו עם הציווי "יחד ננצח", ומדממים את הכאב שלהם בציבור איפה שזה מפריע ומקלקל לכולם. מוכרחים להיות שמחים, תסתדרו בשלשות כאילו אתם חיילים, אל תחרגו מהקונצנזוס המיליטנטי והקונספציה שזה המקום ההכי טוב לחיות בו.
השיר גם מלווה בלחן פולקה עממי עם אקורדיון, משהו שמתאים לשירה בציבור עם יאצק, ויש ברקע אפילו קולות ילדים שמחזקים את המסר של "כולם ביחד שרים עכשיו". זה השיר שחושף את המנגנונים הדכאניים מאחורי כל הרוח הפטריוטית והאופטימית, שמחריגה מהכלל את כל החמוצים שמתעקשים לדבר על מה שלא טוב פה.
מאת: ציפי פישר
גדג' לא נחשב למוזיקאי "פוליטי". אולי כי הוא לא מתראיין בתקשורת, לא מזוהה עם אף עמותה או ארגון, והשירים שלו – אף שהם נושאים הרבה ביקורת חברתית - לרוב לא מסמנים מטרה ספציפית למחאה. גדג' מעדיף להעביר את מסריו באמצעות מטאפורות ומשלים, וכבר ראיתי דיונים בעניין בקבוצת המעריצים שלו, שבהם מעריצים ימנים מתעצבנים על מה שהם ראו כניכוס של שיריו למחאת בלפור.
לטענתם, הכתיבה של גדג' "לא פוליטית" ולכן אי אפשר לייחס לה פרשנות שנוטה לצד כזה או אחר של המפה הפוליטית. כמובן שאפשר לטעון שכמי שקובל על היחס לפליטים, למשל, כנראה שגדג' אינו נוטה ימינה פוליטית, ובכל זאת המסרים שלו מוגשים באופן מספיק עמום כנראה שגם א.נשים שאינם בשמאל יכולים להרגיש שהוא משלהם.
לכן זה מעניין שבשיר "נא לא למות על הדשא",
שמופיע במחזור השירים "המדריך לפליט", גדג' בחר לשתף פעולה עם זאב טנא, שלגבי הזיהוי שלו כ"פוליטי" אי אפשר להתבלבל. מאז מלחמת יום הכיפורים, אז הקליט את "איפה טעינו", טנא מעורר "פרובוקציות" עם אמירות בוטות שקשה לקהל הישראלי המיינסטרימי לבלוע.
"נא לא למות על הדשא" הוא גם שיר שמילותיו מאוד ישירות. אין בו מטאפורות שיריות, ואין בו רבדים נוספים שאפשר לחפור בהם. מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. אולי בגלל שזה שיר מחאה "קלאסי" יותר ראה גדג' לנכון להביא זמר שמזוהה עם הסגנון הזה.
