Page 124 - Demo
P. 124
נספח א
ידוע!
הפסקה של הרב קוק עוסקת ב'חופש הדעות'. הרב צוקרמן התחיל את השיעור בבירור גדרה של הדעת בלי לגעת בהגדרה הטכנית שלה, אלא עסק בדרכי הפעולה וההופעות שלה. בנספח זה ננסה להעמיק בתופעות המגדירות את ה'דעת', בהנחה שהדעת ככלל היא עניין רחב ומגוון ואפשר
להגדיר אותה בדרכים שונות.
כשאדם אומר למישהי "אני יודע שאני אוהב אותך", האם נניח שהוא הלך לבית הספר, נכנס לשיעור אהבה, סיכם את דברי המורה, חקר את תכונותיה של אותה האישה והגיע למסקנה שהיא עומדת בקריטריונים שהוצגו בכיתה
ולכן ראוי לאהוב אותה? האם זו הדרך 'לדעת' שזו אהבה?
איך אדם יודע שהוא אוהב? אין שיעורי אהבה בכיתה, ובוודאי שהמחשבה הריאלית איננה המוטיב המרכזי שמעורר אהבה בין בני אדם. המציאות מורה שבדרך כלל היחסים הללו נרקמים באיברים רבים אחרים של הנפש האנושית ולא בשכל הקר. האמת היא שחלק ניכר ממה שאנחנו 'יודעים' אינו מגיע כלל
מהשכל החושב.
האם הידיעה של האדם היא אמת? מבחינה אובייקטיבית התשובה היא לא, אבל מבחינתו הסובייקטיבית של האדם - נראה שכן. הרב הסביר שאנו חיים במציאות מונהגת, והרבה ממנה 'קורה' שלא בשליטתנו ומשפיע ומחיה אותנו. לדוגמה, אדם אינו בוחר את הוריו - הוא נולד להם. אם כן, האמת 'עוטפת' את האדם מרגע לידתו ועד לכתו מן העולם, ויש לו כמה חיישנים
(או סנסורים/ערוצים/דרכים/פתחים) שמציגים לו את האמת הסביבתית.
לדוגמה, רגש מאפשר לאדם להתקרב לאהובתו יותר משהמבט מאפשר, והוא גם מגדיל את החשיבות שלה בתוך המודעות שלו. ברור שהראייה תדע לזהות את האהובה, ואולם הראייה מזהה כל אחד, וכשהוא אוהב אותה,
122 שיעור מספר 7 חלומות
