Page 147 - Demo
P. 147
העולם מנהיג בהם את המציאות. כל אלו אינם נהירים לו, אינם מוצגים בפניו, ולכן הוא אינו מסוגל לשפוט נכוחה את המצב.
החיסרון הזה מנתב את הבחירה האנושית למקום אחר - האם למלא את הרצון האלוקי או לא? גם בחירה זו מבוססת על חירות האדם להחליט אם יפנה לכאן או לשם, אבל בשונה מהבחירה הריאלית הנשענת על השכל, כאן מפלס האדם את דרכו בשבילים אחרים. ראינו שהחיים גדולים ועצומים, וכדי שיתאים האדם לכוחם האדיר, הוא נדרש לאחוז ב'מתאם' נכון שיאפשר לו חיבור נאות,
וזוהי האווירה הנכונה שמאפשרת לחיים לפעול - הכוונה האלוקית.
אם בחר האדם לזרום או להזרים את הרצון האלוקי בתוך המציאות, אזי חיבר את עצמו לאותה מציאות שהיא גדולה ממנו בהרבה. אפשר לנסח זאת גם כך: האדם נעשה שותף לבורא בתוך הבריאה, הוא גילה את הרצון האלוקי
מתוך בחירה לפתוח את עצמו לרצון הענקי והמיטיב הזה.
ההרמוניה הזו חשובה מאוד לאדם. היא תעשה אותו 'חי' כמו אלקטרון חופשי באוויר, מנענעת ממש את נקודת האישיות הפנימית שלו. כשהוא בוחר נכון, האם יוכל להרגיש שחייו מלאים ומשמעותיים כי הם מחוברים בשותפות ענקית? או שמא הם 'סתם' עוברים בתוך הזמן, וכשהוא מצליח
הוא נהנה מהם וכשאינו מצליח הוא בדיכאון?
המילים שאנו יכולים להצמיד למשל של הרב חשובות מאוד בהקשר של החיים. אפשר לדבר על פתיחות מול סגירות או על זרימה מול חסימה כתיאורים של תנועה שאינה סתמית וחסרת כיוון, אלא יש בה חיבור לשטף גדול שמחולל את התנועה העולמית כולה. ביטויים כמו 'שוטף ושוצף'
מעוררים את הדמיון שלנו על אנרגייה המחוללת התפתחות בעולם.
האדם מחזיק בברז חשוב - עד כמה מן הרצון האלוקי ישפיע בעולם. ברצונו הוא מגדיל עוד ועוד את עוצמת חייו.
מחשבת האמונה המתרוממת שאינה בורחת 145
