Page 173 - Demo
P. 173
תרדמה - מקלט של האמונה בעת הפקרות
ברשותכם, בהתרגשות ובסערת רוח אני רוצה לפתוח קצת אחרת את הסיכום שלי לשיעור של הרב. אתחיל בבירור סוגיה שעלתה בי כשהתחלתי לעבוד בפעם השנייה על השיעור ולכתוב את נספחיו.
המחשבה
המחשבה מעמידה בפני האדם את האפשרויות, את התמונה המציאותית של המקום והזמן ביחס לעבר ולהווה, ומניחה לפניו את הנושאים כפי
שהוא מבין אותם.
הבחירה האדם יכול לגלות ולהוציא אל הפועל את כוח החיים הפנימי האין־ סופי שבו או להתעלם ולהוציא אל הפועל נטיות
אחרות שקיימות בו.
מקור החיים
חייו של האדם ניתנו לו ללא בחירה במשפחה, במקום ובזמן. הרצף העולמי הזה הוא כוח האין־סוף שמחיה ומנהיג את הכול. לכן בבסיס חייו עומדת התנועה
התמידית.
חירות כנגד הפקרות
הנטיה ללכת אחר ‘אני׳ שאינו מחובר ל׳גודל׳ האין סופי שמבוטא בנטיית הכלל, מרחיקה מהאדם את יסוד חייו וגורמת לצער ודיכאון של פספוס נוראי בנקודת עיקר החיים. רק החיבור ל׳אנחנו׳ של כל המציאות מקנה לאדם חירות ושמחה אדירים.
בסעיף הבא ננסה להבין טוב יותר את עניין החופש. האמונה ממלאת את האדם בוודאות. לוודאות הזו מגיעים כשחיים את הנושא וכשמאמנים, מאשרים או מאמתים את ה'עצמי', כי אז אני חי את 'עצמי'.
מכאן והלאה כל מה שאחיה וכל מה שאדע על החיים ישכנע אותי להאמין בעצמי. אני חי את חיי האין־סוף.1 כדי שנוכל להיקשר בגודל כזה ניתן 'שם' המבטא את היחס בינינו ובין האין־סוף: י־ה־ו־ה. זו הוויה שאנו הווים
מהווייתו.
1 אני חי מהאין־סוף - מה שמחיה אותי וקבע את הפרמטרים לחיי. הוא שקבע לאילו הורים איוולד ובאיזה מקום וזמן. לא הייתה לי כל השפעה על יצירת חיי.
תרדמה - מקלט של האמונה בעת הפקרות 171
