Page 208 - Demo
P. 208
מדרגת האדם היא שאינו עסוק רק בעצמו, אלא הוא קשור אל כל המציאות. הקשר הזה הוא כמו עוד תכונה של 'אדם' שאינה מאפשרת לו 'להינעל' בשגרת עצמו, כי הוא מחויב בקשר עם תכונת העולם והתקדמותו. ולכן האדם רואה את כלל המציאות ובדורנו גם נלחם על קיומו של עולם ומלואו
ועל הפחתת הזיהום והקלקול בו.
נקודה זו שהאדם רואה בכלל המציאות מתייחסת אל הרגע הזה. ברשותכם הייתי רוצה להביא כאן מאמר נוסף שכתבתי לאחר קבורתו של אריה חייא בן יפה ויצחק:
וכל החיים - מחשבות מהסודו של אריה חייא בן יוה חוג'יבקוב
אריה, אביו של גיסי דרור יבל"א, נטמן באדמת הקודש אתמול. בהספד עליו ציין הרב (וחזרו על כך גם דרור וגם יניב חתנו) את השאגה שאפיינה את אריה. הם סיפרו שבעת חזרת שליח הציבור, כשהיה מגיע ל'מודים' ובאמצעה
המילים "ְו ָכל ַה ַחִיּים יוֹדוּךָ ֶסּ ָלה", היה זועק אריה: "ֹו ּכל ַה ַחעכים!" תודעת 'וכל החיים' משנה את כיוון המחשבה של העוסק בה, ומאפשרת לו
להביט אחרת על החיים, לקבל פרופורציות, להתמלא באופטימיות ולהתגבר.
החיים מאופיינים בזמניות - כל רגע בהם מתחדש, אינו דומה לקודמו, מזמן אפשרות שלפני רגע לא הייתה קיימת. האדם עם נשמתו, משרטט מסלול הליכה בין כל רגעי הזמן הללו, שמאסף את כולם לתמונה שהולכת ומתבהרת
בתוכו. כל רגע הוא נקודת צבע אחת בתמונה, צליל במנגינת חייו.
הרגע הזה הוא רלוונטי בכך שניתן לפעול בו. לבן האדם מהות עצומה של חופש בחירה, ואת הרגע יוכל לנתב על פי רצונותיו ומחשבותיו. עולם של רגעים מדגיש מאוד את האקטיביות שפתוחה ומרחיבה את הקיים. הוא מעורר תמיד את האהבה אל החדש, משמח בגיוון שמאפשר וברעננות
שמרגשת.
כשמסתכל האדם מתוך הרגע הכול צעיר ורענן, אלא שהמבט הזה צר ומוגבל מאוד.
206 שיעור מס' 11 שירה וקבלה
