Page 230 - Demo
P. 230
נספח ד
קטני אמונה
בפסקה לעיל דיבר הרב קוק על 'קטני האמונה'. הרב צוקרמן בשיעוריו עסק מספר פעמים בהגדרה זו. כשאדם מנסה להצטמצם בתוך עצמו ולא לתת דרור למשהו מבחוץ להשפיע על תבונתו, הוא 'קטן' בכך שאינו נותן להשראה חיצונית לחול עליו. קטן האמונה יכול להיות מוכשר מאוד ובעל שכל חריף, שיודע לנתח היטב ולעומק דברים רבים שהוא חווה, אבל הכלל היחיד שהוא מוכן לקבל כעובדה הוא מה שהוא מבין בשכלו. הוא מקטין את
הכול לקנה המידה העצמי שלו וכל השאר לא רלוונטי בעיניו.
נזכיר שבשיעורים קודמים למדנו על כוחותיו של האדם, שחלק משמעותי וניכר בהם הוא אותו צלם אלהים שדורש מן האדם לא להיות 'נעול' אלא להתקדם, להתפתח ולצאת מעצמו אל מרחבים גדולים יותר. הנטייה להיות
"סגור על עצמך" היא נטייה קטנונית שאותה הרב מכנה 'קטני אמונה'.
'קטן האמונה' מסוג זה טועה בכך שהוא מתייחס אל כל הדברים החיצוניים שאמורים להגדיל אותו באופן שמאבחן אותם בכלים שאינם מתאימים. זו אחת הבעיות המרכזיות של האנושות המודרנית. האנושות פיתחה מאוד את המחשבה האנליטית, המרגישה שבתוכה חל העולם כולו, והקטינה מאוד את רכיבי האמונה. וכשהיא אינה מוצאת כלים מתאימים לפצח את החיים בשכל, ונדרשת משום כך לכוחות אמונה שהעלימה, היא מוצאת את עצמה
מדוכאת עד כדי מצב שהיא מעדיפה לוותר על החיים.
בהמשך השיעור לימד הרב צוקרמן שבלשונו של הרב קוק 'קטני האמונה' הם בדרך כלל בני אדם שאינם מאמינים באלוקות שבהם. גם בהגדרה זו יש מה'איבר' החסר של צלם האלוקים שבאדם. הוא קיים באותם האנשים, אבל הם אינם חשים אותו ואינם מחוברים אליו. שפת ההתחברות היא בכך שמה שמתגלה בתוך האדם הוא שפע שאינו מתקבל בו באופן שכלי אלא בהשראה
228 שיעור מס' 12 התבגרות
