Page 228 - Demo
P. 228
נספח ג
היה ברכה
הרב אמר בשיעור שכאשר האדם נותן ערך לריח של הפרח ומברך על הנאה זו, זהו ביטוי של אמונה.
הריח הוא הנאה מתוך המציאות של החיים. התחושה המתחדשת הזו, הריח שעולה באפו, מקורו בתכונה חומרית של המציאות. לפרח יש הרכב כימי שמפיץ את הריחות הללו. ההנאה שחש האדם באפו עוברת אל המודעות שלו, שמגיבה לריח הזה בשמחה וסימפתיה ולא בדחייה שהיא חשה כלפי
סירחון.
המפגש הזה בין המודעות ובין הצדדים החיצוניים של המציאות מורה על ההרמוניה שבין החיים והבריאה - על האמונה. הברכה מתווכת את ההנאה הזו לממד נוסף, שעונד תכשיט מיוחד על גבי ההנאה הפנימית - היכולת להעלות ולקשור את הטוב החומרי הזה עם מי שברא אותו והפגיש אותי עכשיו עימו. הברכה מגבירה את הטוב - יש לו כוונה, הוא רצה להיטיב לי,
להנעים לי את השהות כאן, לבשם את האווירה שאני נמצא בתוכה.
ההסתכלות בסיטואציית ההטבה של המציאות מתוך הברכה פותחת מספר נתיבים של התעלות, שמקדמים את החיים למקום חדש. הנתיב הראשון הוא הקשר עם מקור השפע, עם מי ששם בתוך הטבע את הנקודה המעולה הזו, מי שגלגל את הזמן לכך שנוצר המפגש בין הטבע ובין האדם החי, מי שעורר באדם את ההנאה ואת התחושה שזה מתאים לו כל כך. ההבנה כיצד כל זה מוגשם על ידי אותו כוח בריאה שאין לו קצה וסוף, ושיכול להביא עוד שפע
כזה בכל עת, משרה אווירה של רוממות גדולה.
הנתיב השני מביט בטוב הנוכחי ולא במקורו. אני מתלהב מכך שמה שקרה לי באמת מתאים לי ובאמת משפיע עליי. אין זה ברור שמשהו שהוא חוץ ממני יהיה נעים ומתאים. הכוח להתחבר מברר שבשורשה של המציאות
226 שיעור מס' 12 התבגרות
