Page 25 - Demo
P. 25
נספח ד:
נפוצים
הרב אמר בשיעור שאחד הדברים החשובים הנובעים מכך שכל הנבראים הם מאמיתת הימצאו כשברא את כולם, הוא שלכל ברייה יש חשיבות מהאלוקות המצויה בה, ולכן אנו מכבדים אותה. בנספח זה ננסה לברר את המושג הזה
של 'כבוד הבריות' מתוך הסתכלות אמונית, כפי עולה משיעור זה.
נציין תחילה את היסוד עצמו: הקב"ה, שאמיתת הימצאו ממשיכה (ומחיה) את הכול, המציא את כל הנמצאים, ולכן לכולנו בסיס אחד, כולנו נמצאים מאמיתת הימצאו. אבל מהרגע שאנו אכן נמצאים, המציאות של כל אחד מאיתנו שונה בתכלית. את השני הוא עשה באופן מסוים כי כך צריך היה להיות במציאות, ואילו אותי עשה באופן שונה לחלוטין כי אני נצרך למציאות בעניין אחר. נמצא אפוא שהבורא טבע בכל אחד מאיתנו מנגנון הפוך לאחדות, כזה שמחייב אותי להיות נאמן לתכונותיי שבהכרח שונות
מכל תכונות מצוי אחר.
אם כן, בכל הבריאה יש שתי שכבות: הראשונה היא עמוקה ויסודית, והיא מציינת את אחדותו, כוחו, והנהגתו של הבורא בייחוד אחד; השכבה השנייה מתפרצת אל המציאות החיצונית ומתנהלת בתוכה, והיא מפורדת מאוד
וסובייקטיבית.
בשתי דרכים ראוי לפתח שיח בנושא. הראשונה היא בהסתכלות שגרתית של האדם על המציאות. מישהו בכביש עקף אותך עכשיו מימין ונדחף לפניך, על אף שאתה ממהר מאוד וחסר סבלנות בעומדך בעומס התנועה. אילו מחשבות רצות בראשך כשזה קורה? האם תזכור שהוא אלוקי? כמה נקודות
אלוקות תהיה מוכן לתת למישהו שהעלה לך ככה את האדרנלין?
מצד האמת, העולם מלא כל כך באותו המצוי הרבה יותר מאשר בדברים רעים ומפריעים, אלא שאנחנו כל כך קרובים לעצמנו שאנחנו לא מאפשרים
חיים שלי! המצאה - המציאות ולצאת 23
