Page 26 - Demo
P. 26
לעצמנו מספיק נשימות מהאוויר העליון הזה שמקיף אותנו בכל פינה ופינה. במקום לנוח ולנסות להתמלא ולהתחבר לאותה אין־סופיות שנמצאת בכול, אנחנו מתגדרים בכתלים צרים מאוד של עצמיות, הסתכלות דרך חריר קטנטן
ביותר של החיים.
אני יכול להיות מאמין ב'שתי שכבות': השכבה הבסיסית היא רק כשאני מוצא שהנקודה האלוקית מגיעה אליי ומרחיבה את חיי; והשנייה העליונה יותר היא כשאני רואה שהנקודה האלוקית נמצאת בכל דבר אחר בעולם
באותה השיטה, והיא לא נועדה לשמש אותי...
ראוי לפתח מחשבות וכלים בדרך השנייה. איך אנו מחנכים לכך חניכים שלנו - ילדים ומבוגרים כאחד? נתייחס כרגע לילדים. אחד האתגרים והדילמות המרכזיים שיש בחינוך ילדים הוא סוגיית הפתיחות, הפלורליזם וקבלת
האחר לעומת הסגירות והשמירה מטעויות ומבלבול.
הצבת חומות הבנויות על כך שכל מה שאחרים עושים (גם כשהם טועים) הוא קלקול ושקר וכדומה היא דרך קלה, שמקלקלת את האמונה הטהורה של הילדים בקיומו של המצוי המחיה את המציאות.
נדרשת דרך המבררת להם שגם המקולקלים הם רצונו של הבורא, אלא שיש להם בלבול מסוים שצריך לתקן. לכן איננו שונאים את המקולקלים אלא את הקלקולים שלהם. לעולם אסור לטפח אצל המתחנכים שנאה אישית אלא
התרחקות מהרע עצמו.
לכן התלמיד צריך לחיות את המציאות חיי אמונה, כשהוא אוהב את סביבתו וקשור אליה.
24 שיעור מס' 1 ֹל עוי ַסת עפ ּלם
