Page 31 - Demo
P. 31
שלמות
בתחילת השיעור (השני) הרב עשה חזרה על השיעור הקודם.
האמונה היא דבר ראשוני לגמרי והיא באה אלינו - היא נמצאת בכל נבראים, היא באינסטינקט של כל אחד ואחד. לנבראים די בעצם קיומם, הם אינם משתנים. חיי ה' עוברים דרכם.
לאדם יש בעיה שהוא בחירי בשכלו, כי הוא יכול להתבלבל ובמקום לחיות באמונה הוא יכול להשתמש בשכל ולהיות איש מדע, כלומר הוא קובע על ידי השכל את המציאות ומזה הוא מתחיל לצעוד. הוא מניח מראש מהי המציאות ומה קורה בה, ואז הוא בודק שמה שקבע הוא נכון, וזה למעשה פועל הפוך
מהאמונה.
כולנו חיים את אותם החיים, יש הוויה אחת שהיא אחדות ה'. אנחנו לא אומרים אחת בשביל המספר, כלומר כדי לשלול את המספר שתיים, אלא הכוונה היא שמבחינתנו המציאות שלו היא מוחלטת. כולנו אלוהיים וגילוי
של מציאות ה'. לכן אף שיש הבדל בין בני האדם, הכבוד ראוי לכולם.
אם אלוקים היה מחליט שתהיה רק הווייתו והוא לא בורא הלאה, לא היו נבראים. זה אומר שאמיתתו שאינה תלויה בנו ושהיא אין-סופית שונה מאמיתתנו שתלויה בו.
אם אלוקים היה מחליט שלא להתגלות, היה נשאר באין־סופיותו.
דיברנו על כך שהיו גדולי ישראל שהצליחו לחיות משהו שנמצא מחוץ למציאותם.
הנפש היא חיה, ולכן האמונה - שהיא לחיות - היא בנפש. האמת היא הכרת המציאות כפי שהיא. בדומם ובצומח הנפש היא ההתגבשות שלו למה שהוא. כשפסיכיאטרים
שלמות 29
