Page 43 - Demo
P. 43
נספח ד:
תבנית אידאלית של החיים - מחלוקת לשם שמיים
הרב לימד בשיעור שאין אפשרות לחיות בעולם לבד. אפשר להסתכל על כך מלמטה: אין בי תכונות שיש באחרים - תכונות הנדרשות כדי לקיים את המציאות. אבל אפשר להסתכל על כך במבט רחב יותר, מלמעלה, מהשמיים: מי שארגן והעמיד את המציאות כך, בחר לתת בהם את הכוחות האלה ובי
את כוחותיי. הוא ממש בחר בי לכך.
יכול להיות שהאחר מגלה את הרצון שלו (של האחד) יותר ממני, אבל הכול ברואיו, הכול חלק מהופעתו האחת בעולם. השאלה העומדת לפניי היא לאיזה גובה אני מסוגל להרים את המבט שלי. האם הוא תמיד יהיה בגובה הקרקע, שם אפגוש את הופעת הבריות המפורטת והמפורדת? או שאולי
אצליח להרים את המבט גבוה אל השמיים ומהם ללטף את הכול?
המודל המחבר את השמיים ואת הארץ הוא התבנית היחידה שמאפשרת להסתכל על העולם באמת - שמיים אחדותיים וארץ מפורדת. כך תכנן ה'ממציא' של הבריאה, כשיצר את הנפרדים שחיים בה, במכנה משותף אחד של כוח אין־סופיותו. אבל כשנוצרו ה'נפרדים', הם בהחלט כאלו: אגואיסטים, צרי אופקים, מתעניינים בזוטות... ולשם כך צריך להיות 'לשם שמיים', כלומר
משהו שירתום את הנפרדים למטרה אחת, למקור - אל השמיים.
אנו חייבים לפצח את הקוד המרכזי הזה - 'מחלוקת לשם שמיים'. אם לא כן, לא נוכל להגיע אל האמונה ולהביא את החיים לנקודת המדויקת, שבלעדיה אנחנו יתומים בעולם רוחני וחומרי עם כוחות כבירים. הכוחות האלה עלולים
להדוף אותנו הרחק מנקודת היעד ולשבש מאוד את חיינו. כשהכול יהיה לשם שמיים וכל המציאות כולה תתקיים בשילוב ובלי חיכוכים,
שלמות 41
