Page 11 - 70 שנות הגנה אוירית

הקמה
פיקוד הנ"מ העצמאי הוכפף ישירות לסגן הרמטכ"ל מרדכי מקלף, והיה למעין חיל בפני עצמו. במסגרתו קמו מספר גדודים,
שכללו גם תותחים שנרכשו לצד תותחי שלל שונים. המשרד הראשון היה חדר ברמת-גן, במטכ"ל של אז. 'מרכז
העצבים' שכן ביפו, ואליו זרמו כל הדיווחים. סניור הקים גנ"מים, יחידות בקרה ונקודות תצפית, ואפילו יחידות בלוני נ"מ, שנשאו
חומר נפץ, שהיו צריכים להתרומם באוויר ולהתפוצץ עם הפגיעה במטוסי האויב. "במשך שנה אחת הקמנו את הפיקוד מאפס" מספר בוריס סניור, "ויצרנו גם רוח יחידה מצוינת". עם תום השנה שולבו הגדודים בחיל התותחנים, תוך תיאום מבצעי מתמיד עם חיל האוויר.
כפיפות לתותחנים
(מבוסס חלקית על המאמר 'לא תמיד לבשו כחול; קצת על חייו של מערך הנ"מ בתותחנים עוד לפני שעבר
הנ"מ השתתף בקרבות רבים ומילא תפקיד הרתעה חשוב. הוא אף עשה מלאכה טובה בשדה: תותחי ה'הס' סייעו בכיבוש צמח,
במלכיה ובאילת. בשני המקרים האחרונים חנכו התותחנים את הנ"מ המתנייע: ליד מלכיה הוצבו תותחים על משאיות, ובאילת חיברו
אותם לבסיסו של זחל"ם. התותחים אף סייעו לחטיבת 'גבעתי' בפריצה לנגב, כאשר חיסלו
במשך דקות ספורות שיירת זחל"מים מצריים. ב-20 במאי 1948 ,הוצבושלושהתותחי'הס'עלהספינה
הישראלית 'צפונית'. באחד הימים התנכלו לה שתי אניות קרב מצריות. סלמנוביץ', מפקד התותחנים, קיבל פקודת אש אך הפר
אותה, משום שהיה ברור לו שספינתו תחוסל ברגע שיבחינו המצרים בטווח הקצר של תותחיו. הוא החליט להמר ולהפליג במנוע מלא אל מול האויב. הספינות המצריות נבהלו וברחו. עם תום ההתנגשות
נקרא לבירור דחוף במטכ"ל, זוכה, ואף זכה לטפיחה על השכם. לקראת סוף 1948 , נוספו לנ"מ תותחים משני סוגים 'איזוטה
פרסקיני' - תותח 20 מ"מ איטלקי, ותותחים גרמניים.
הפלות ראשונות
כבר ביומה הראשון של המדינה החדשה, שזה עתה הוכרזה,
בשבת ה-15 במאי 1948 , הופל מטוס ספיטפייר מצרי מעל שמי תל-אביב, על ידי תותח 20 מ"מ.
באותה שבת הותקפה העיר תל-אביב, כולל שדה התעופה דב, על ידי מטוסי ספיטפייר מצריים. מפקד שדה דב דאז, בוריס סניור, יצא יום קודם, יום שישי, 14 מאי 948 ,1 לטיסת סיור באחד המטוסים הקלים של הבסיס אל מישור החוף ונחרד לגלות כדבריו טורי רכב 'עצומים' של הצבא המצרי. טורי הרכב הללו של צבא מצרים היו הסנונית הראשונה שבשרה על ההתקפה הערבית שעמדה להיפתח תוך שעות ספורות. בחצות הלילה הוזעקו כמה מוותיקי הצבא הבריטי, והוצבו, עם שישה צוותים ותותחים, באזור הרגיש של שדה
דב ותחנת הכוח 'רידינג'. התקפת מטוסי ספיטפייר מצריים החלה ביום שבת. כוח הנ"מ
הקטן שהוצב בשדה דב ונועד להגן עליו לא היה מאומן דיו כאשר רק הוותיקים המעטים ידעו לתפעל את התותחים שאף סבלו
ממעצורים רבים. עם תחילת היעף נהרגו שני תותחנים, יצחק יום- טוב ורס"ל ז'ק דהאן. עם השתלטותם של הוותיקים על התותחים
הצליח אחד התותחים, בפיקודו של שלמה רובינשטיין לירות ולפגוע במיכל הקירור של אחד משני ספיטפיירים שחלפו מעליהם. פגיעה זו נחשבת ליריית הנ"מ הראשונה של מלחמת העצמאות, והמטוס
הערבי היחיד עליו ידוע ללא ספק שהופל באש נ"מ במלחמת העצמאות.
הקמת פיקוד הנ"מ
ראשיתו של פיקוד הנ"מ של צה"ל ב-10 בינואר 1950. פיקוד זה, שנקרא אז פיקוד א"א (אנטי אווירי), היה גוף עצמאי במטכ"ל
בפיקודו של בוריס סניור, מראשוני טייסי חיל האוויר, אשר נקרא אל יגאל ידין, אשר הטיל עליו להקים פיקוד נ"מ ואשר העניק לו דרגת
אלוף משנה.
סמל הנ"מ בחיל התותחנים
לחיל אוויר... ראיון עם אל"מ במיל' משה תמיר, מאת: יעקב כלפון וקובי חגי')
עם הקמת פיקוד הנ"מ פוזרו
יחידותיו בחיל האוויר, אך הוכפפו לחיל
התותחנים. ב-1951 נוספו שני גדודים נוספים לחיל וב-1953 הוקם גדוד רביעי,
שזכה לקלוט תותחים חדישים ומונחי מכ"ם. במקביל, הוקמו גדודי מילואים ויחידות בקרה.
תחת חיל התותחנים הוקמו גדודים שונים של נ"מ שתפקידם
היה בעצם - הגנה מרחבית על שדות התעופה בארץ ויחידות בקרה
שונות של חיל אוויר. כל המערך עבד ותופעל תחת פיקודו של
התמ"ח (קצין תותחנים חילי) ששכן במטה חיל האוויר. תפקידו היה
בראש ובראשונה הגנה על שדרת התעופה ובנוסף דאגה וטיפול בגדודים השונים של נ"מ. הרכב הגדודים היה משתנה בהתאם
לנתוני השטח השונים. נוסף לגדודים אלו היה לכל פיקוד של צה"ל גונדה א.א (לאנטי אווירי), תפקידה היה לתת פתרונות הגנתיים
ליחידות השדה במרחב הפיקודי (שזהו בעצם ייעודו העיקרי של
הנ"מ באותה העת). האחריות על גונדות אלו הייתה מופקדת בידי המתפי"ם השונים
9