Page 20 - 70 שנות הגנה אוירית

ברמת דוד כפי
שהגן על בסיס כנף 1
ששת הימים בגדנ"ם 881 שיתואר בהמשך.
פרק 2
קבוצה אחת למדה את המעכ"ן (מערכת הכינון) ושנייה את
התותח. מאוחר יותר הצטרף צוות נוסף כדי ללמוד מערכת מכ"ם
נוספת, אלא שזו לא הגיעה ארצה, בסופו של דבר. קשה מאד הייתה התמודדותם של חברי המשלחת הצבאית עם
עברם הנאצי של חלק מהקצינים הגרמנים שרובם התבייש בעברו וניסה להתחמק ממנו. אנשי הנ"מ הישראלים השתדלו שלא להתארח בבתיהם של נאצים לשעבר ולא להתקרב לכל דבר שסימל או הזכיר
את הנאציזם. היו שניתקו את העניין הנאצי מעניין הלימודים והיו שהרחיבו את התעניינותם בשואה. אין ספק שהשהייה שם הייתה
חוויה קשה מאד ומשמעותית לקצינים ולחיילים הישראלים. לאחר כחצי שנה של לימודים, חזרה המשלחת הישראלית,
שהייתה המשלחת הזרה היחידה שם, ארצה בטיסה מיוחדת של מטוס 'סטרטוקרוזר' של חיל האוויר הישראלי. מערך הנ"מ שהתחיל
לקלוט עוד ועוד סוללות תותחי 40 מ"מ מונחי מכ"ם, גדל והלך בשנים הבאות בגדודים סדירים ומילואים נוספים.
במשךשניםרבותהיווגדודיה-40 מ"מאתעמודהשדרהשל כוחות הנ"מ ויחידות רבות חדשות צמחו מתוכן והמשיכו קדימה.
וכך, ביחד עם קליטת סוללות ה'הוק', נולד בעצם מערך הנ"מ המודרני והתפתחותו קיבלה תאוצה חשובה.
לימים יהיה זה התותח הזה שיזכה להפלת בכורה במלחמת
מטוסי האויב ששרדו את מבצע 'מוקד', הקפידו להישאר במרחב האווירי 'הביתי' שלהם. לאחר המלחמה, ועם התרחבות גבולות המדינה, ירדה הסוללה לסיני, שם פרסה ליד יב"א 511 ברפידים.
לאחר כחודש וחצי עברה הסוללה ופרסה במעבר הג'ידי. 138 נחשבה ליחידה מובילה. היה לה הגיבוי של בסיס גדול
בדמות ביס"ט 21 והשהות בבסיס הגדול בחיפה, הקלה גם על גיוס אנשי קבע ליחידה.
אל היחידה הגיעו בד"כ המפקדים הוותיקים יותר, אשר ידעו
להוציא מן המטה הקצאות רבות בנושאי ציוד וכוח אדם. כל הגורמים הללו, הפכו את 138 ליחידה מובילה ומבוקשת כמקום
שירות מועדף. בפברואר 69תוגבר מערך ה'הוק' בארבע סוללות חדשות שהגיעו
מארה"ב ו-138 הכפילה את כוחה מסוללה אחת לשתיים. סוללה א' נמצאה אז בבלוזה שבצפון-מערב סיני, בעוד סוללה ב' נמצאת בביס"ט ומבצעת מידי פעם פריסות מבצעיות ברמת הגולן
עקב הגברת כוננויות. הפריסות התבצעו באזורי פוריה, תל יוסיפון ואתרים נוספים, לפרקי זמן של כשבועיים.
בינואר 1971 הגיעו ארבע סוללות 'הוק' חדשות ו-138 התחדשה בסוללה שלישית, שהפכה לסוללת המילואים של הגדוד.
קליטת ה-L70 בעת קליטתו, נחשב ה'הוק' כנשק הנ"מ הטוב בעולם, אך לירי
בטווחים קצרים להגנת בסיסי חיל האוויר, הכור בדימונה וגם כדי להגן על סוללות ה'הוק' עצמן, נדרש היה תותח מתקדם יותר מן המצאי שהיה אז ברשות כוחות הנ"מ. מדויק יותר, בעל טווח גדול יותר ובעל יכולת פעולה בתנאי אל-ראות. לאור הצורך המבצעי,
נערכה עסקה סיבובית, שבמסגרתה נשלחו סוללות טילי 'הוק' אמריקניות לגרמניה המערבית, ובתמורה קיבלה ישראל סוללות
תותחי 40 מ"מ L70 מונחי מכ"ם. כתוצאה מכך, התקדם מערך הנ"מ הישראלי משמעותית, הן מבחינה איכותית והן כמותית מרחק רב
קדימה. המערך, שהתבסס עד אז על תותחי 40 מ"מ L60 שהגיעו
בשנת1953,ואףעלתותחי3.7 אינץ'מונחיהמכ"םאךהמיושנים, היה מוגבל ביכולות ההתמודדות שלו עם איום מטוסי הסילון
החדשים שהחלו להגיע למדינות ערב מברית המועצות בתחילת שנות השישים.
כיוון שנושא היחסים עם גרמניה היה בעייתי ביותר ורגיש במיוחד באותה תקופה, וגם על מנת להסתיר את ביצוע העסקה ממדינות ערב, התנהל כל תהליך הרכישה, הלמידה והקליטה של מערכות הנשק בחשאי. למשפחות אנשי המשלחת הצבאית שיצאה ללמוד
את המערכת בגרמניה, נאמר שהם יוצאים ללימודים בשווייץ. ב-6 בינואר 1963 יצאה המשלחת בראשותו של משה תמיר
(לימים מפקד כוחות הנ"מ) לבסיס בית הספר לנ"מ של צבא גרמניה המערבית שברנצבורג ליד המבורג, כדי ללמוד את תותח ה-40 מ"מ
מונחה המכ"ם. מטוס תובלה מדגם 'נורד' של חיל האוויר הטיסם במשך שעות ארוכות לאירופה ועוד שעות רבות של נסיעה ברכבת הביאום לאחר יומיים בדרכים, אל בסיס הנ"מ שם הוצגו כחיילים
מ'תורכיה' החברה ב'נאטו', וזאת לשם שמירת חשאיות המהלך.
18