Page 21 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 21
מתותחים לטילים
שהביאו למלחמת ששת הימים. מאז ה-7 באפריל 1967 , יום בו הופלו ששה מטוסי מיג סוריים על ידי מטוסי חיל האוויר הישראלי, מבלי שמצרים מסוגלת לחוש לעזרת בת בריתה הצפונית, התגבר החשש במצרים, מחד גיסא, שמא עשויה ישראל לתקוף את סוריה בהיקף גדול, ומאידך גיסא, שמא עמידה מנגד, כאשר מדינה ערבית אחרת מותקפת על ידי ישראל, תגרום לאובדן יוקרה חמור לעבדול נאצר ולמצרים כולה. כדי לקדם את פני הרעה הזו, מחליטה מצרים
לרכז את צבאותיה לאורך גבולה עם ישראל. ...ב-14 במאי מתחיל השלב הראשון של ריכוז הכוחות המצריים
בסיני, שתי דיביזיות מועברות לקדמת סיני. מגמתו של עבדול נאצר היא להפגין את כוחה של מצרים ולהרתיע את ישראל מלתקוף
מדינה ערבית אחרת. ...ביום ה-23 במאי מכריז עבדול נאצר על סגירת מיצרי אילת.
בימים שבין פינוי כוחות האו"ם ובין סגירת המייצרים, מזרים המטכ"ל המצרי לסיני כוחות מכל הבא ליד. לבד מכוחות מועטים
שעדיין נמצאים בתימן, נערך כל הצבא המצרי בחצי האי סיני. כשבע דיביזיות מצריות הכוללות כאלף טנקים, מתבצרות, מתחפרות ומתרכזות לקראת מלחמה, הנראית עתה כבלתי נמנעת.
...עם קבלת הידיעה על סגירת המייצרים, מגייסת ישראל את יתר המערך הלוחם של צה"ל מתוך הנחה שהמלחמה היא בלתי נמנעת והשאלה היא רק שאלה של עיתוי.
...בלב כבד אך מתוך רגש עמוק של אחריות גורלית, מתלכד
העם כולו בתחושה של אין ברירה. החרדה מפני הקרבן היקר ומחיר הדמים הנורא, מפנה את מקומה בפני תחושת זעם וחרון. זעם על
עיוורונם של מנהיגי ערב, חרון על מלחמה שנואה ובלתי רצויה שנכפתה עלינו. כמי שניצב וגבו אל הקיר, מתלכד כל העם במאמץ עליון, בגל גואה של אחווה ונכונות. נגלית והולכת שעה של גדולה
ותפארת".
גדנ”ם 881 'פורע את השטר'
תקופת המתנה מורטת עצבים, שבשיאה השבועיים האחרונים שלפני המלחמה, תקופה בה נתון היה הציבור בישראל בחרדות כבדים ביותר מפני הבאות, תחת איומי ההשמדה שהגיעו מתחנת
מלחמת ששת הימים - רקע היסטורי
מדבריו של רב-אלוף יצחק רבין ז"ל, רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים:
"למן ועידת הפסגה הראשונה שהתקיימה ב-19 בינואר 1964, החלו להתבלט בעולם הערבי שתי מגמות עיקריות לגבי פתרון "השאלה הפלסטינית". בכל הנוגע למטרה הסופית של השמדת ישראל לא היו חילוקי דעות. הוויכוח
נסב סביב השאלה כיצד ומתי. האם העניין דוחק וחייב להיפתר מיד, או שיש לראותו במסגרת תכנית לטווח רחוק. נשיא
מצרים עבדול נאצר, החל להכין את דעת הציבור בארצו ובעולם הערבי לקראת מאבק ממושך וארוך. שתי ההנחות העיקריות
רבין ז"ל - רמטכ"ל ששת הימים
שלו, כפי שבאו לכלל ביטוי פעמים רבות בתקופת ועידות הפסגה עד אפריל-מאי 1967 , היו: כדי להגיע להכרעת ישראל, יש צורך בהתעצמות צבאית מרחיקת לכת. במערכת הבין-ערבית יש ליצור
תנאים שיאפשרו מיצוי הכוח הערבי בבוא העת, וכן יש להכשיר את התנאים המדיניים בזירה הבין לאומית שיאפשרו בידודה ונטרול
ידידיה של ישראל כך שלא יפריעו להשלמת המלאכה. שנית, אין המלחמה עם ישראל יכולה להיעשות לחצאין. אין מקום למערכת
הטרדה בטרם מוכן העולם הערבי להתמודדות הכוללת. לעומת עמדתה של מצרים, הופיעה סוריה, ובמיוחד מאז עלה לשלטון
בדמשק האגף הקיצוני של מפלגת הבעת' בפברואר
1966 , כמנהיגת הגרסה האקטיביסטית. סוריה דגלה במלחמה לאלתר. באם אין אפשרות לפתוח מיד במלחמה כוללת, דגלו הסורים ב'מלחמה עממית'.
זהו השם שניתן לפעולות ההטרדה שהחלה סוריה
מטפחת במגמה להתיש את ישראל ולגרור את העולם הערבי בסופו של דבר לידי התנגשות חזיתית. אך
מצרים עמדה במשך כל התקופה הזאת מנגד ולא
נתנה ידה לפעולות ההטרדה החבלנית ומנעה ביד
ברזל ניצול שטחה כבסיס חדירה לישראל. ...כדור השלג שהחל להתגלגל כתוצאה מהחלטות
ועידת הפסגה, יצא איפה משליטתה של מצרים. בדיעבד התפתח מצב בו נגררה מצרים עצמה
לאותו מקום ממנו שאפה להימנע וכך נוצרו התנאים
מאיר אברהם, גדוד 881 סוללה ב׳ באום חשיבה
19
