Page 24 - 70 שנות הגנה אוירית

העומדת בראשה - גולדה מאיר, בנוגע לחיפוש דרך להשגת שלום אמיתי עם מדינות ערב. הייתה זו סרבנותה לאשר מפגש של נשיא הקונגרס הציוני ד"ר נחום גולדמן עם נשיא מצרים נאצר שהזמינו לקהיר, כמו גם סרבנותה העקבית לכל הצעות הפשרה המדיניות שהועלו בתכנית רוג'רס האמריקאית, שהעלו תהיות בקרב הציבור
לגבי נכונותה האמיתית של ישראל לשלום. למרות שמעשי האיבה התחדשו זמן לא רב לאחר תום מלחמת
ששת הימים, כבר ביולי אותה שנה, עדיין מקובל לראות בתאריך של ה-8 במרץ 1969כתאריך הפתיחה הרשמי של מלחמת ההתשה. באותו יום פתח הצבא המצרי במתקפת התשה נרחבת כנגד מוצבי צה"ל לאורך התעלה וביום שלאחריו, נהרג הרמטכ"ל המצרי במהלך
חילופי אש משני עברי התעלה. את המונח מלחמת התשה, טבע דווקא הנשיא המצרי נאצר,
כאשר בנאום מן ה-23 ביולי 1969 , הוא מצהיר: "אינני יכול לכבוש את סיני, אך אני יכול לשבור את רוחה של ישראל בהתשה" - 'חארב
אל אסתנזאף'. יש המכנים אותה 'מלחמת 1,000 הימים' וכוללים את שלוש
השנים שעברו מששת הימים ועד להסכם הפסקת האש ב-8.8.1970 ששם קץ למלחמה, ויש כאמור הגישה 'המקלה' הרואה את מלחמת
ההתשה ככזו שנמשכה שנה בלבד. בכל מקרה, למרות שמבחינה אסטרטגית מקובלת הדעה ששום צד לא ניצח במלחמה הזו, ולבד
מנזק עצום בתשתיות ואבדות בנפש בשני הצדדים (צה"ל איבד 594 חללים במהלך המלחמה), הדברים נותרו על כנם כביום בו היא פרצה.
רקבשנת2002 ולאחרמאבקציבורירבשנים,הכירהממשלת ישראל במלחמת ההתשה כמלחמה ואף החליטה להעניק אות
מלחמה בהתאם כמקובל ללוחמים שהשתתפו ושעמדו בקריטריונים שנקבעו לשם קבלת אות המלחמה.
תהפוכות ושינויים רבים עברו בכל זאת על שני הצדדים במהלך התקופה האמורה שהשפיעו לא מעט גם על ההתפתחויות בהמשך שבשיאם בסופו של דבר הייתה מלחמת יום הכיפורים.
שני דברים עיקריים שאירעו במהלך תקופת ההתשה, אפשר
לציין ככאלה שהשפעתם הייתה הרבה מכולם לאורך זמן: האחד היה ההחלטה מנובמבר 1968 להתחיל להקים את קו בר-לב, אותו קו מוצבים ומעוזים שצה"ל החל אז לבנות, לאייש ולהחזיק לאורך
השנים. ושהיווה בעצם את תחילת הטמעתה של קונספציית ההגנה המרחבית באזור תעלת סואץ שנתגלתה במלוא מערומיה וקרסה כבניין קלפים עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים. השני היה חוסר
התגובה הצבאית של ישראל (למעט תלונה למועצת הביטחון של
האו"ם) למהלך של קידום סוללות טק"א (טילי קרקע אוויר) מצריות
אל קרבת התעלה. קידום הסוללות, יחד עם הגעת מומחים סובייטים למצרים (כ-20,000) סביב חודש פברואר 1970 , ובהם גם טייסות קרב עם טייסים סובייטים, יצרו קרקע פורייה להבשלת התובנות
המצריות שלפיהן האופציה הצבאית נגד ישראל היא עדיין ריאלית. בסופו של דבר, יצרו אלה את התנאים לפתיחתה של מלחמת יום
הכיפורים. במהלך התקופה האמורה, ולמרות הנאמר לגבי התוצאה הסופית
נקודות התורפה בהגנת הנ"מ על המעוזים בקו בר-לב. מטוסי קרב מצריים הגיחו לטיסה קצרה אך יעילה, בשיטת פגע וברח, שגרמה לאבדות גדולות בקרב החיילים. טילי ההוק לא הספיקו ליירט את
המטוסים, ואילו תותחי ה-40 מ"מ הוצבו במרחק רב מידי. אלוף פיקוד הדרום, אריאל שרון, דרש מענה מיידי, אך תותחי הנ"מ של חיל התותחנים לא היו מענה יאות. חיל האוויר החליט לנקוט יוזמה. על גבי משוריינים רוסיים שהיו בבסיסי חיל האוויר,
הורכבו צריחים של זחל"מים אמריקאים (אם-50) עליהם הותקנו תותחי נ"מ דו-קניים 20 מ"מ שהורדו ממטוסי אורגן מיושנים. בתוך
שלושה חודשים הוכנסה לשימוש מבצעי הסוללה הראשונה של תותח הנ"מ 20מ"מ המתנייע הראשון בצה"ל. בין מפקד חיל האוויר, האלוף מוטי הוד, ובין מפקד חיל התותחנים, תא"ל ישראל בן-אמיתי,
פרצה מחלוקת בעניין השליטה על כוח הנ"מ המתנייע. הרמטכ"ל חיים בר-לב הכריע. בפברואר 1971 פרסם הרמטכ"ל פקודת יום על העברת מערך הנ"מ לאחריות חיל האוויר.
מלחמת ההתשה - רקע היסטורי
ב-11.6.67 עם סיומה של מלחמת ששת הימים, ניצב צה"ל פרוס על גבולות ארוכים ורחוקים בהרבה מאלה שהורגל בהם. לאחר כיבוש כל שטחי חצי האי סיני מידי המצרים, כל שטחי הגדה המערבית(לימיםיהודהושומרון)מידיהירדניםוכלשטחירמת
הגולן מידי הסורים. מיותר לציין שהמצב החדש הכניס את מדינות
ערב המעורבות ישירות בסכסוך, כמו גם את אלו מן המעגל השני, לסחרור של תסכול וכעס שהובילו לכינוסה של ועידת חרטום
ב-1.9.67 . בוועידה זו התכנסו ראשי רוב המדינות הערביות לפסגה כלל ערבית לדיון בתגובת המדינות הערביות המובסות במלחמת
ששת הימים. עמדה אחידה התגבשה במהלך הועידה ומצאה את ביטוייה בסיכום המכונה: 'שלושת הלאווים': לא לשלום עם ישראל, לא להכרה בישראל ולא למשא ומתן עם ישראל. לאו נוסף, רשמי פחות, היה אי ויתור על זכויות הפלסטינים. משמעות הדבר הייתה שמדינות ערב מתכוננות לסיבוב נוסף ותקוות מנהיגי ישראל לשלום
עם העמים השכנים - נגוזה. עם ישראל נכנס לתקופה חדשה ומורטת עצבים - מלחמת ההתשה.
לאורך מלחמת ההתשה וכתוצאה מתחושת חוסר האונים אבל
בעיקר חוסר התכלית של מהלכי המלחמה, החלו לראשונה אי פעם לבוא לידי ביטוי הלכי רוח שונים וספקניים בציבוריות הישראלית.
ישראל, המנצחת הגדולה של מלחמת ששת הימים, זו שעולם שלם עמד והתפעל מהצלחותיה, מצאה עצמה במצב לא מוכר.
מחאות החלו לצוץ, תחילה שקטות וצנועות ואח"כ קולניות יותר ובוטות יותר. די להזכיר את המחזה 'מלכת האמבטיה' של חנוך לוין שעורר סערה ציבורית עזה באותה תקופה ואת מכתב השמיניסטים (הראשון), בו הביעו עשרות שמיניסטים לפני גיוס, שוב לראשונה,
תמיהות רבות לגבי כוונותיה האמיתיות של ממשלת ישראל ושל
פרק 2
22