Page 27 - 70 שנות הגנה אוירית

מתותחים לטילים
לקראת השקיעה, כדי לתקוף את המעוזים מכיוון השמש השוקעת, כאשר הלוחמים מסונוורים. מיג אחד ריקט בעוד השני מפציץ, מגובה של 20 מטר בלבד. שני צוותי התותחים של המוצב החלו לירות והמיג הראשון נפגע, אך המשיך בטיסתו. המטוסים ביצעו פניית 180 מע' ושבו וירדו ביעף נמוך על התותח הצפוני. הטען,
יוסף אלחדף, נפגע בראשו אך התעלם מן הפגיעה והמשיך בטעינת תחמושת עבור הכוון שמואל מיטלמן. במקביל, המשיכו לוחמי
הצוות הדרומי, משה קפלן ופרוספר קריספל, לירות במטוסים התוקפים. הם פגעו במטוס הראשון שנפל לקרקע בצידה המערבי של התעלה והתפוצץ. לאחר מכן החליפו מחסנית, וביחד עם הצוות
הצפוני, הפילו גם את המיג השני. על חלקו בקרב והתמדתו למרות הפציעה, צוין יוסף אלחדף
לשבח וזכה בעיטור המופת. בעקבות ההפלות המוצלחות, אכן הפחיתו מטוסי האויב את
מספר התקיפות באזור. מוראל לוחמי הנ"מ עלה וכולם קיבלו חיזוק רב מן ההצלחות. הצורך בהקמת כוחות נ"מ מתנייעים הוכר כחשוב, וההחלטה הסופית על הקמתה של יחידה מיוחדת לנ"מ מתנייע אכן
התקבלה. ההחלטה התקבלה באפריל 1970 והיחידה שהוקמה הייתה גדוד
נ"מ מתנייע (גנמ"ם) 66. את מספרו - 66 , נטל הגדוד לאחר ש'התפנה' משימוש כמספרו
של גדוד צנחני המילואים שנטל חלק בקרבות השחרור של ירושלים העתיקה וגבעת התחמושת במלחמת ששת הימים, ושמספרו
הוחלף. המספר עורר אסוציאציה של שני קנים על גלגלים ונראה כמתאים לגדוד המתנייע החדש. בגדוד היו מודעים לעברו המהולל של הגדוד הקודם שנשא את המספר 66ולכובד משקלו של המספר
החדש שנבחר.
הסבות ל-20 מ"מ מתנייע: הקמת הגנמ"ם הראשון - גדוד הנ"מ המתנייע 66
הצורך בהקמת יחידות נ"מ ניידות, קלות ומהירות תנועה, שתוכלנה לתת מענה מהיר וזמין בגזרות שונות עפ"י הצורך הובן
לאור לקחי מלחמת ההתשה. הצורך להגן על יחידות הנ"מ ביתר יעילות תוך שימוש באפשרות התנועה והניידות הקלה, ולא לשבת
בחיבוק ידיים ולהמתין לפגיעות האויב היה אף הוא זרז להקמתן. לבסוף, נפלה ההחלטה ההגיונית ביותר לאותו הזמן והיא להקים
יחידת נ"מ קלה וניידת, מצוידת בהתאם וכזו שתוכל אכן לתת
מענים ראויים בזמן קצר ומהיר למגוון משתנה של משימות הגנה אווירית. מערכת בעלת קצב אש גבוה, גמישות באפשרויות הצידוד וההגבהה, וכזו שיכולה לפגוע גם במטרות מנמיכות טוס וגם בכוחות
קרקעיים, תוך מיצוי יכולות תנועה ופריסה מהירות. ולא פחות חשוב מכך - עם תלות מינימאלית בדרגים מסורבלים ולוגיסטיקה
מסובכת. המענה נמצא בדמות צריחי תותחים מיושנים מימי מלחמת
העולם השנייה-צריחי M55. הצריחים הללו, שבמקורם היו בעלי ארבעה קני 'בראונינג' 0.5 אינץ', היו ברשות צה"ל בעבר והוצאו
משימוש שנים רבות קודם לכן. צריחים אלו אותרו, הובאו אל מפעלי התעשייה האווירית, ושם שופצו והותאמו מחדש לקליטת תותחי 'אורליקון'20 מ"מ.תותחיםאלופורקוממטוסיה'אוראגן'שלחיל האוויר, שהחליף את תותחי ה-20 מ"מ המקוריים של מטוסי הקרב
הצרפתיים שברשותו, לתותחי 30 מ"מ כבדים יותר. כך זכו גם התותחים הישנים וגם הצריחים הוותיקים, לעדנה
מחודשת. כפלטפורמה למערכת הנשק החדשה-ישנה והמאולתרת הזו, נבחר רכב סובייטי משוריין - בי.טי.אר. 40 , שכמותו נפלו רבים
שלל בידי צה"ל במלחמת ששת הימים. את האנשים לצורך תפעול הכלים החדשים, בחרו מקרב לוחמי וקציני גדוד ה-40 מ"מ, 881. בשלב ראשון הורכבו 11 כלים כאלה. הם הובלו ע"ג מובילי טנקים ל'בלוזה' שבצפון מערב סיני. משם התפזרו ומוקמו במעוזים לאורך תעלת סואץ, בחיפוי חיילי חטיבת גולני. מחסור חמור בחלפים עבור הרק"ם הרוסי וחוסר מוטיבציה של גורמים לוגיסטיים לסייע בידי החבורה ה'מוזרה' הזו, הביאה את מפקד הסוללה הראשונה, ישראל
שראל, לכדי עימות כמעט אלים עם מפקד אחד ממחסני הציוד.
תוך זמן קצר הועמדה מערכת הנשק החדשה למבחן ראשון
אמיתי. ב-28.2.1970, זמן קצר לאחר פריסת הכלים בשטח, חצו שני מטוסי 'מיג 17 ' את התעלה
20 מ"מ היספאנו סוויזה
25