Page 29 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 29
מלחמת יום כיפור והשלכותיה
את הנושא כעניינה של מצרים בלבד ומנקודת מבט זו הוא תכנן את מהלכיו. מה גם שכל ניסיונות התיווך למיניהם שקדמו למלחמת יום
הכיפורים, כולל ארבע תכניות רוג'רס, לא כללו את הסורים. לאחר שהוגשמו יעדיה הצבאיים והמדיניים של מצרים מבחינת הרעיון המרכזי ומטרות המלחמה, הצטרפה לתכנית גם סוריה שבעצם התאימה את עצמה לרעיון המצרי. סוריה ראתה גם היא במלחמה את הדרך היחידה לכיבוש מחדש של רמת הגולן ואמצעי לחץ על ישראל בשאלות אחרות, ואולם מבחינת הסורים לא היוותה המלחמה מנוף למהלך מדיני, אלא ניסיון כוחני להשיב את אדמתה
ותו לא. תכניות ההתקפה המצרית-סורית ופריסת הכוחות לוו כל אותם
חודשי התכוננות בצעדי הסוואה והונאה של כוונות המלחמה והם התמקדו במספר מישורים: הונאה דיפלומטית, בה עד לימים האחרונים שלפני המלחמה נפגש סאדאת עם שליחים מארה"ב שהגיעו כדי לתווך בסכסוך. ביום הפגישה האחרונה עם סאדאת,
הצהיר מזכיר המדינה האמריקאי, הנרי קיסינג'ר, כי 'שום דבר דרמטי לא יקרה באוקטובר';
מרכיב ההונאה הצבאית בו ערכה מצרים תרגילי גיוס המוניים גלויים שלא הוסתרו מעיני ישראל; שכיחות הגיוסים, רציפות
התמרונים ותרגילי הצליחה ופיזור הכוחות בשטח וקיפולם לאחר מכן, יצרו את אפקט ה'זאב, זאב' שיצר דריכות וכוננות שפוחתת והולכת עם הזמן, עד ליצירת המצב בו הורדמה ערנותו של צה"ל
ואפשרה את ההפתעה; ולבסוף מרכיב ההונאה הפנימית. הצבא המצרי הונה גם את
חייליו וקציניו. 95% מחיילי וקציני הצבא המצרי ידעו על פרוץ המלחמה אף הם רק בבוקר יום הכיפורים 6.10.73. רק אז נודע להם כי התרגיל בו הם משתתפים באותו היום, יהפוך בתוך שעות ספורות
למלחמה.
מלחמת יום כיפור והשלכותיה רקע היסטורי
מלחמת ששת הימים הביאה לפגיעה קשה בכבוד הערבי. באותה מערכה איבדו מדינות ערב שטחי ריבונות, שאינם שטחי פלסטין. זה אומנם כבר קרה בעבר - ב-1948 וב-1956 , אך מיד לאחר אותן מלחמות הוחזרו למדינות ערב כל האדמות שנכבשו מהן. זה לא
קרה אחרי מלחמת ששת הימים. התבוסהוהנסיגההמצריתמסיני,בלישהשטחהכבושפונה
והוחזר, וניסיונות הנפל לפתוח במהלכים מדיניים כדי לשנות את המצב, הולידו לאחר זמן מה את הראייה הנאצרית של מלחמה כלל
ערבית שיעדיה הם 'להחזיר בכוח את מה שנלקח בכוח'. חוסר היכולת לפתוח במלחמה כוללת והניסיונות הלא מוצלחים לפתרון מדיני בשנתיים הראשונות שלאחר התבוסה, הביאו
להחלטה המצרית לפתוח במלחמה מוגבלת - מלחמת ההתשה. בראיית המצרים, זו חשפה לא מעט נקודות חולשה אצל האויב הישראלי, אך זה המשיך להחזיק בגדה המזרחית של תעלת סואץ
ולא אפשר את פתיחתה. סאדאת עלה לשלטון בספטמבר 1970 , לאחר מותו של נאצר,
כאשר חזית התעלה הייתה שקטה. מטרתו הייתה לשבור את הקיפאון ולהתחיל בתהליך שיביא ליציאת צה"ל מסיני. הדרך
המועדפת עליו הייתה זו המדינית. אך כל היוזמות - הן המצריות והן של מתווכים מן החוץ (כמו שר החוץ האמריקאי וויליאם רוג'רס והמתאם השוודי, גונאר יארינג), עלו בתוהו. בעקבות כישלונות
אלו, החל סאדאת לבחון גם אופציות צבאיות, לא מתוך מחשבה שיש בכך כדי להחזיר למצרים את סיני, אלא
כאמצעי שיתחיל להניע תהליכים מדיניים. כשעלה סאדאת לשלטון, הוא מצא צבא מצרי בתהליכי שיקום, שלא היה כשיר לבצע
משימות רחבות היקף. מרגע הגיעו לשלטון לא חדל סאדאת מלהתריע נגד כניסה הרפתקנית למלחמה ללא ההכנות החייבות להתבצע על
'בסיס מדעי'. בחינת המערכות הולידה בסוף 1972 את התפיסה הסאדאתית המאוחרת, שעיקרה השימוש במלחמה מוגבלת כמנוף
להנעת התהליך המדיני. הגייסות למילוי יעדיהם בשדה הקרב. בצד
פיתוח סדר כוחות ייעודי, ביצוע הכשרות קרקעיות לקראת הצליחה ואימון היחידות,
הם נדרשו לתכנן את הדרך שבה יופעלו הכוחות". (קטעים ממאמרו של אל"ם (מיל')
דני אשר מתוך גיליון 'מערכות' 361 1998) תכניתו של סאדאת לא התחשבה בשלב
ראשון כלל במטרות כלל ערביות. הוא ראה
מפת הקרבות במרחב הצפוני
27
