Page 30 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 30
מבחינתה של סוללת ה'הוק' 136 א' החלה המלחמה כבר ביום שישי, ה-5 באוקטובר 1973 , יום לפני פריצתה הרשמית. בשעה 16:40 כבר נעל טיל 'הוק' של הסוללה על מיג-17 מצרי, שטס נמוך
מאוד מעל לקו התעלה, כנראה לצורך משימת צילום. שלמה חסון, קמב"ץ הסוללה, שפרסה באבו-סמרה, ישב במרכז הבקרה. הוא ביצע את כל תהליך ההעסקה, עד לירי וניסה לשגר. לרוע המזל,
ארעה תקלה טכנית (טיל עקר) והירי לא התבצע. למחרת, בשעה 14:00, שיגרה סוללה 136א' שלושה טילים. אחד
מהם הפיל מטוס מצרי.
כאשר כל זאת הצטרף למחדל ה'קונספציה' הישראלי, שגרס כי מצרים לא תפתח במלחמה לפחות עד שנת 1975, לפני שתהייה
בידיה היכולת האווירית כנגד ישראל. וסוריה לא תפתח בעצמה במלחמה ללא שתהיה בידה התחייבות מצרית לשיתוף פעולה
במהלך כזה, תמונת האסון הקרב רק התחזקה. בעקבות הערכות המודיעין שנבעו מן הקונספציה הנ"ל, הוחלט
בממשלת ישראל שלא לגייס את כוחות המילואים ולהתבסס רק על הכוחות הסדירים שנמצאים דרך קבע לאורך הגבולות. ואם
תותקף ישראל, אזי יבלמו הסדירים את המתקפה עד לבוא כוחות המילואים.
כך נותרו תכניות ההגנה של צה"ל - 'גיר' בצפון ו'שובך יונים' בדרום, בלתי מיושמות, הגם שמבחינת התיאוריה הצבאית, גם תכניות אלה לא נשענו על משנה צבאית מקצועית טהורה ועל
תורות הקרב הקלאסיות.
יחידות המערך במלחמת יום הכיפורים
בקרבות הקשים של מלחמת יום הכיפורים התעמתו יחידות רבות של מערך הנ.מ. עם כוחות האויב. סוללות אחדות ספגו
פגיעות מן האוויר, חלקן, כמו זו שספגה סוללה 136 ב' בשארם-א- שייח', חמורות במיוחד. אך היחידות השונות, אשר ספגו הפצצות וחוו פגיעות בנפש ובציוד, הצליחו להמשיך וללחום.
שתי מערכות הנ.מ. הפעילות ביותר במלחמה זו היו טילי ה'הוק' ותותחי ה-20 מ"מ המתנייעים. סוללה 136 א', בפיקודו של משה
רומם, לימים מפקד אגד דרום, הפילה עשרה מטוסים. 11 מטוסים הופלו על ידי גנמ"מ 208 , בפיקודו של ניסן גלעד. חיילים מגדוד זה צוינו לשבח בזכות מעשי גבורה שעשו במהלך המלחמה.
גדודי תותחים נוספים שהפילו מטוסים במלחמה והשתייכו
לאחר מכן לאגד 167 , היו גנ"מ 935 - גדוד 20 מ"מ נייח, שחייליו הפילו שלושה מטוסים והיו שותפים להפלתם של שלושה טילי 'קלט' מצריים (מטוסים ללא טייס, הממולאים בחומר נפץ), וגנ"מ 882 - גדוד ה-40 מ"מ L70 , בעל מערכת הכינון הישנה, שלוחמיו
הפילו שני מטוסים. כמו את צה"ל כולו, תפסה המלחמה את יחידות הנ"מ בהפתעה.
אולם יתרונן הגדול של יחידות הנ"מ היה שממילא היו פרוסות דרך קבע, לפחות בחלקן, באתרים שונים ברחבי המדינה עפ"י
משימותיהן הקבועות, לפיכך נקל היה עליהן להגיב במהירות רבה
יותר ולבוא לידי ביטוי באופן מידי עם תחילת ההתרחשויות, ללא צורך בהכנה מיוחדת. בניגוד לכלל צה"ל, שהיה עסוק בשעות
הראשונות בספיגת מתקפות הפתע בשתי החזיתות, תוך ניסיונות ההתעשתות וההתארגנות, ידע הנ"מ להשיב מלחמה במהירות
ולהשיג הפלות בשלבים מוקדמים עם תחילת הלחימה. כך היה, למשל, עם סוללה א' של יטנ"מ 138 שפרסה בביריה, סמוך לצפת.
יטנ"מ 136
יטנ"מ 136 סיימה את המלחמה כשהיא רושמת לזכותה יחס מרשים בין מספר הטילים ששוגרו, ובין מספר המטוסים שהופלו. בסוללה 136 א', למשל, היחס עמד על 10:27.
פרק 3
משה רומם מסו"ל 136 א׳ במלחמת יום הכיפורים
28
