Page 32 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 32
אנשי הגדוד לבסיס סירקין, משם נשלחו לסיני. הםהגיעולשלוחתהנ"מ170 שברפידים,שםהורולהםלחבור
לאוגדת השריון 143 , שמפקדתה מוקמה בטסה. ב-7 באוקטובר הוצב הגדוד בטסה, במטרה להגן על מפקדת האוגדה, על האגד
הארטילרי ואגד התחזוקה שלה. בבוקרו של ה-8 באוקטובר, הגיחה למקום רביעיית מטוסי האנטר מצריים, אשר תקפה את עמדות הגדוד מן האוויר. עקב
המתח והעייפות שהצטברו אצלם ביומיים שקדמו לתקיפה, לא הספיקו לוחמי הגדוד להשיב אש כתוצאה מהלם ראשוני, שכמותו חוו גם גדודי נ.מ. אחרים עם פתיחת המלחמה. מכאן ואילך, הוחל בתהליך הפקת לקחים שכלל כניסה לכוננות 'מידי' רצופה, אשר
חולקה למספר משמרות. בשעה17:20הגיחו12 מטוסיאויבלתקיפהנוספת.הפעםהיה
הגנמ"מ מוכן, וביחד עם שתי סוללות של גנ"מ 935, המטירו אש תופת על מטוסי ההאנטר התוקפים. הם הפילו מטוס אחד לפחות, כאשר למטוסי חיל האוויר שחגו באזור אושרו שלוש הפלות נוספות
של מטוסי המבנה התוקף. ב-13 באוקטובר, בשעה 10:00, הגיעו האנטרים לתקיפה נוספת.
פלגות בגדוד הפנו ירי מאסיבי ('ארגז אש') לעבר המטוסים
התוקפים, והפילו שניים מהם. מה-15 ועד ה-17 באוקטובר, נעו
סוללות הגנמ"מ לכיוון התעלה, כשהן מלוות יחידות הגשרים של חיל ההנדסה, שיועדו להניח את התשתית לחציית התעלה. אחת הסוללות צלחה את התעלה במסגרת כוח החלוץ שכלל כוחות
קומנדו ימי וצנחנים. כל שלוש הסוללות של הגדוד נפגשו במתחם מצמד של התעלה,
צפונית לאדם המר הגדול, ב-17 באוקטובר. מה-17 באוקטובר ועד להפסקת האש, שהוכרזה ב-24 באוקטובר, לא עבר יום ללא הפגזות
לכיוון מרכז הבקרה, אבל לא הספיק... טיל אחד כבר טס לכיוון מערב, וטיל שני - לדרום. אחד הטילים
עשה "S " יפה באוויר ונכנס בצורה מרהיבה במטוס סוחוי-7, שהפך לכדור אש - והתרסק.
הסוחוי השני ניצל את כדור האש שנוצר - וברח. את זנב הסוחוי שהופל לקחה הסוללה שלל, דילגה עמו על פני כל הארץ, ובסופו
של דבר מיקמה אותו בפתח מפקדתה שבבסיס סירקין. מפקדי סוללות ה'הוק' הצעירים זכו לשבחים רבים על פועלם
ותפקודם במהלך המלחמה. הם, קצינים צעירים בדרגן סגן וסרן, נאלצו לפקד על כוחות גדולים אשר כללו בתקופות השיא עד 350 קצינים וחיילים, בהם אנשי הסוללה עצמם, אנשי סוללות הנ.מ. הקני, אנשי גדוד האבטחה הקרקעית ולעיתים אף כוחות שריון
ששהו במתחם.
גנמ"מ 208
את פעולותיו של גנמ"מ 208 במלחמה, בפיקודו של ניסן גלעד, ניתן לתאר במילים: אומץ, תושייה, עוז-לב, גבורה והצלחה. על
בסיס האומץ, הנחישות, קור הרוח, הדבקות ומקרי ההצלה הנועזים של לוחמים בגדוד, הושגו 11הפלות מטוסים - המספר הגבוה ביותר שהשיגה יחידת נ.מ. אי פעם במלחמה.
גדוד 208 היה הראשון שהוסב לגדוד נ.מ. מתנייע בשרשרת של אימוני מקצועות ומסגרות אשר שיאם היה אימון ההקמה של
הגדוד במאי 1.972אימון זה היה אמור לעצב מסגרת גדודית לוחמת המסוגלת למלא משימות נ.מ. בצד סיוע לכוחות הקרקע ושילוב
הגדוד באוגדה הלוחמת בצה"ל. האימון לכשעצמו פיתח ודרש סטנדרטים שלא היו מוכרים
ומודעים לאנשי הנ.מ., שמטבע עיסוקם היו סטטיים בעיקר. בצד כושר פיזי וסבילות 'שיריונאית' נדרשה מקצוענות ובקיאות בתותח, בצריח ובזחל"מ, ושילוב
אלה בתפעול שדאי תוך כדי תנועה ופריסה. המסקנות
מאימון זה חייבו שינוי ארגון, משיטת גונדות לשיטת הסוללות, סינון כוח אדם ומיקוד הבעיות
המקצועיות הלוקות. אימון הגדוד השני התקיים
במאי 1973 , לאחר בנייה מחדש של הגדוד. הדגשים באימון זה
נלקחו מתוך כוונות צה"ליות למתכונת המלחמה הבאה. בין הבולטים שבדגשים באותו אימון היו היתקלויות חי"ר, מעבר תעלה, משימות סוללתיות ומשימות
גדודיות. תשומת לב רבה נתנה לתנועה, לירי ולפריסה.
ב-6 באוקטובר 1973, הוזעקו
פרק 3
30
