Page 34 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 34
שקי חול אתה בבעיה רצינית מאד. העמסנו אלפי שקי חול על משאיות ה'ריו' שלנו בנוסף לכל הציוד האחר. אנשים ששאלו אם
יצאתי מדעתי, הבינו מאוחר יותר בימים הבאים, כשהפגזים הסורים חיפשו אותנו בכל מקום ולעיתים קרובות גם מצאו, כמה חכם היה
להביא את השקים עם חול הים של חיפה לרמת הגולן". גם בעת שיחותיו עם מפקדים אחרים ועם קציני מילואים שבאו מהבית, טרח איתן והסביר להם את נחיצות הבאת שקי החול לרמת
הגולן מן השפלה. שבת בבוקר. יום כיפור בעיצומו ואיתן יריב וכל יטנ"מ 138 כבר
מאורגנים לתזוזה וכלום לא קרה. שוב החליט יריב על דעת עצמו להתחיל להזיז את כל שיירת הגדוד על הדרגים שלו, ומדובר כאן על שיירה של עשרות משאיות 'ריו', טילים וכלי רכב אחרים שונים כשכל הכבודה הזו התחילה לנוע ברעם מנועים מחריש אוזניים, בשבת בבוקר, יום כיפור, מבית הספר הטכני של חיל האוויר לכיוון
'פוריה' בטבריה כדי לצמצם טווח ולהיערך לפקודה. "בראיה לאחור, אין ספק שזה היה מהלך נועז. להרים את כל
הגדוד על הכלים, להביא אנשים מהבית ולהעלות את כל הארמדה הזאת על הכבישים בבוקר יום כיפור על דעת עצמך ללא שום גיבוי
של פקודה מגבוה... אמרתי לעצמי, יהיה מה שיהיה, זו ההחלטה שלי ואחריי המבול. יכול להיות שאם יותר קצינים היו לוקחים על עצמם את יכולת קבלת ההחלטות הזו היום", מוסיף איתן לאחר
שהות קצרה, "אולי מלחמת לבנון השנייה הייתה נראית לגמרי
אחרת. אני לא אומר שהשיטה לקבל החלטות בניגוד לפקודות היא מומלצת באופן מוחלט, אבל בין זה לבין חוסר היכולת לקבל שום החלטה, או לא לזוז או לבצע כל מהלך שהוא לפני קבלת אישור
מהרמה הממונה, יש גם משהו באמצע, והמשהו הזה היה חסר לגמרי עכשיו".
בשלב מסוים במלחמה, הציע איתן יריב להעמיד סוללות דמה של טילים באזור ג'אלמי - צומת מעץ, שברמת הגולן הסורית, מתוך
איתן הוראה לקפל את סוללת ביריה עקב הורדת הכוננות וביטול החשש מפני מלחמה, אותה סוללה שבזכותה ניצלה יחידת הבקרה האווירית 506 בפרוץ המלחמה. יריב התנגד לרעיון הורדת הסוללה ובפשרה שהשיג עם מפקד החיל הם סיכמו על קיפול חלקי בלבד. כתוצאה מכך נשארה הסוללה בשטח ורק בוצע מהלך של הורדת
הטילים אל ארגזי האחסון, וגם זאת באופן חלקי, בהחלטתו של יריב. קצינים רבים בצה"ל באותה תקופה, ואיתן יריב היה אחד מהם, פעלו על דעת עצמם ולעיתים בניגוד להוראות ולפקודות מפורשות שניתנו להם בידי רמות ממונות. הם ביצעו מהלכים שבדיעבד הוכח
כי תרמו רבות למזעור הנזקים של מהלכי הפתיחה האומללים של מלחמת יום הכיפורים. אותם קצינים בשטח, בעיקר בדרגות זוטרות יחסית, חשו את מה שלא השכילו לחוש קברניטי הצבא
והמדינה, ופעלו על פי תחושות בטן שנבעו מראייתם המושכלת את המתרחש מול עיניהם.
סיפר איתן יריב על הקורות אותו ואת יחידתו לקראת פרוץ
המלחמה: "יום שישי, 5.10.73 לקראת הערב. קשה
לי להסביר בדיוק למה, אבל אני מרגיש שמשהו לא טוב קורה. אני תופס את הרס"ר ואומר לו לפתוח
הכל. מחסנים, ציוד, להתחיל התארגנות, ואני מזכיר לך - יום שישי בצבא אתה לא יכול לעשות כלום
ואם זה לא מספיק אז הרי שמדובר בערב יום כיפור! אנשים מסתכלים עלי כאילו נפלתי להם מהירח. אני
מתחיל לארגן את הכוחות ליציאה ובמקביל מורה לאנשים להתחיל למלא שקי חול. שתבין", הוא מוסיף ואומר, "בתקופה ההיא לא היה לנו כלום מבחינת ציוד ימ"חים מאורגן וכו'. אנשים הביאו ציוד מהבתים
שלהם, אלתורים שונים ופריטי ציוד כאלה ואחרים. ומאחר שידעתי כי אם נפרוס זה יהיה ברמת הגולן,
הבאתי בחשבון שבאדמת הבזלת שם, אין סיכוי למצוא חול למלא שקים. ובנוסף לכך, לחטוף הפגזה
על אדמת בזלת זה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות
לך מבחינת אפקט הרסיסים והנתזים, ואם אין לך גם
פרק 3
מועדון הרווחה בביריה במלחמת יום הכיפורים
הוקים ע"ג אלפא במנרה
32
