Page 37 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 37
מלחמת יום כיפור והשלכותיה
לוחם מגדוד 66 בתפילת בוקר ליד התותח במלחמת יום כיפור
בבונקר, כשהוא עצמו מאייש את הצריח, מפעילו ואף מפיל. כך פעל ארבעה ימים רצופים, ביוזמתו. במעשיו אלה גילה יוזמה, אומץ לב
ורוח התנדבות למופת". ישראל גולדשטיין הוא דמות האנטי גיבור הקלאסית, ומעיד על
עצמו כי אינו איש צבא בנשמתו. הנסיבות הן שהביאו אותו אל המחוזות הללו. מבחינתו זה יכול היה להיות כל חייל אחר שהיה
נקלע לסיטואציה כזו. הוא גם לא נשאר בצבא לאחר המלחמה ולא המשיך לקריירה צבאית מה שמחזק את 'טיעוניו' לגבי הקורות אותו במלחמה ואת טענתו כי הוא עשה בדיוק מה שכל אחד אחר היה
עושה במקומו.
פלגות אחרות של הגדוד שהיו פרוסות בסיני בהגנה קרובה על סוללות ה'הוק'
השונות שפרסו בשטח, כנגד התקפות מטוסים
קרובות ונמוכות, להן לא היה ל'הוקים' מענה,
זכו אף הן להפלות במהלך הקרבות. במהלך
אחת התקיפות הראשונות על כוחות צה"ל עם
פרוץ המלחמה, נפגעה אחת הסוללות באזור
מעבר הג'ידי מרקטה שנורתה ממטוס מצרי, וממנה נהרג התותחן
רפאל טפירו ז"ל. ב-8.10הופל מטוס 'מיג 17' ע"י תותחי 20מ"מ של הגדוד בטסה.
בשעה 06:45 תקפו 12 מטוסי 'מיג 17 ' צירי תנועה בג'ידי, בטסה ובמתלה. אחד מהם הופל. באותו היום, הפילה סוללה אחרת של הגדוד שני מטוסי 'מיג 17 ' מצריים, כאשר רביעיית מטוסים תקפה
ב-08:20את סוללת ה'הוק' באבו סמרא, והפילה 'מיג 17' נוסף שהיה חלק ממבנה של 12 מטוסים שתקפו גם הם סוללות 'הוק' בג'ידי ובטסה. ב-29.10 הפילו תותחי 20 מ"מ של הגדוד מהפלגה של מתי
רביבי (לימים מפקד הגנמ"ם ור' מחלקת הבטיחות המטכ"לית)
שהגנו על סוללת ה'הוק' של שלמה נג'רי בראס דהייסה, מסוק 'מי- '8 מצרי בנוסף על שלושת המסוקים שהפילו ה'הוקים' באותו לילה,
שזכה לכינוי 'ליל המסוקים'. לפני כן, כאשר פרסו באבו רודס, נורתה עליהם אש מספינות
מצריות והפלגה הגיבה באש ששיתקה את מקורות האש מן הים. בהמשך חברה הפלגה אל כוח של סיירת מטכ"ל וכוח ה'צ'אפארל'
החדש, שאך זה הוקם עם הגעת הטילים ברכבת האווירית
האמריקאית, שיועד לארוב למסוקים מצריים שהיו עסוקים בהובלת אספקה לארמיה השלישית המכותרת, ובהברחת קציניה הבכירים חזרה למצרים. ביום הגנה הפלגה על סוללת ה'הוק' בראס דהייסה
ועל כוח ה'צ'אפארל' מפני התקפות קרקעיות, ובלילה בין ראס מסלה לעיון מוסא. 'ציד' המסוקים המצריים הגיע לשיאו, כאמור,
באותו 'ליל מסוקים'.
הפלת מסוק ע"י הוק
מתי רביבי, סיפר על הקורות אותם באותם הימים: "בין 7 ל-9 באוקטובר, נענו עם ה'הוקים' מראס סודר לאבו רודס. בדרך עברנו בתוך העיר עצמה, ומפקד כוח הצנחנים עצר ושאל אותנו מה זה הכלים האלו? עניתי לו שזה תותח נ"מ מתנייע והוא שאל אם אנחנו גם יודעים לירות נמוך? עניתי לו שאם צריך אנחנו יודעים לירות גם
המשתאות של הלוחמים, לתוך ההר. באחד המקרים, חלף מסוק 'מי-8 ' למולם על ההר, "מטרה של 100% ", לדברי ישראל, ועקב תקלה חשמלית בסולנואיד, התותח לא ירה והם נותרו בתסכולם
הרב, למראה המסוק שחלף על פניהם ועזב ללא פגע. על הקורות אותו בסוללה בתחילת המלחמה, סיפר שמואל רוטר, ששימש כרס"פ הסוללה במלחמה: "אותי אישית תפסה המלחמה
בבית. עם פרוץ המלחמה הייתי נשוי טרי ולכן יצאתי הביתה לשבת. עם תחילת צפירות המלחמה, החלטתי לעלות להר אביטל ברמת
הגולן, שם ישבה מרבית הסוללה שלי. ניסיתי להגיע לסוללה אבל כל הדרכים היו חסומות. הגעתי לנפח, ובקשתי ליצור קשר עם המוצב.
הידיעות הראשונות היו שהמפי"ק נפגע, נותק הקשר ולא יודעים מה קרה איתם. ידיעות אלה דרבנו אותי להגיע למוצב בטרמפים, למרות שהיה איסור מוחלט לנוע בכיוון. את תחילת הנסיעה עברתי עם משאית תחמושת, כשהתנועה היחידה על הכביש מלבדנו היא
בכיוון ההפוך: רכב, כלי נשק וחיילים פגועים. החלק השני של המסע היה בעצם צעדה רגלית של כ-10 ק"מ בשטח שהיה מופגז
ארטילרית, כשכל ציוד הקרב שעלי מסתכם בעוזי ושתי מחסניות". שמואל הצליח לחבור בסופו של דבר אל חבריו שבתל המופצץ
ללא פגיעה, ושמח לפגוש שם את חבריו כשהם בריאים ושלמים. לאחר המלחמה עוטר ישראל גולדשטיין בעיטור המופת ובו
נכתב: "מאחר שנשאר רק צריח אחד שמיש בצוות, ומאחר שהתל עמד תחת הפגזות כבדות, השאיר סגן ישראל גולדשטיין את פקודיו
35
רפאל טפירו ז"ל
