Page 91 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 91
המערך מתחיל לשנות פניו
פטריוט ברמת גן
ואז החל גם מחול השדים התקשורתי: מסיבות עיתונאים, סקירות בכל מהדורות החדשות ושידורי רדיו.
"זו הייתה תקופה סהרורית אך מרתקת", מתאר אל"ם (מיל')
מוריה. "בימים הבאים עשינו משמרות כל הלילה. ביקרו אותנו בלי סוף, טכנאים, עיתונאים, פוליטיקאים. העדליידע של תל-אביב יצאה באותה שנה מהש"ג של הסוללה. קיבלנו משלוחים מכל המסעדות בסביבה, בשלב כלשהו אפילו לחיילים כבר נמאס והם רצו לחזור
לביצת עין הצה"לית וכל זה תוך כדי מלחמה".
תובנה ראשונה
לוחמי הסוללה הבינו אט אט שלפעולותיהם יש הד לאומי,
שאת גודלו הם לא שיערו. "בשביל חבר'ה שהם בסך הכול סגנים או סרנים, זה לא פשוט. כל אותו זמן, רבץ עלינו המטען שהטיל לא
פגע", אומר אל"ם (מיל') מוריה. אבל אותה פעם ראשונה, לא מוצלחת, לא ריפתה את ידיהם. "לא הייתה עוד מערכת. גם לא ידענו מה קרה בפעם הראשונה, אם זה
היה מקרי. ידענו שאנחנו חייבים להמשיך ולנסות להגן. לא נשברנו, אלא רצינו לראות מה אנחנו מסוגלים להפיק למרות המגבלות. לא הייתה כאן סוגיית מוטיבציה".
בעקבות הבעיה, בוצעו במערכת שיפורים חוזרים ונשנים, והוכרז
נוהל קבוע: בלילה יורים, בבוקר מתחקרים. המצב האוטומטי שונה למצב ידני והתוכנה שודרגה כל 24 שעות בשיתוף פעולה עם
האמריקאים, אבל גם כיום קשה לקבוע בבירור מה בעצם הייתה הבעיה.
"היינו באי-וודאות, לא הכרנו את המערכת באמת והמציאות
לעולם לא תתנהג כמו שמצפים ממנה", מסביר אל"ם (מיל') מוריה.
הלקחים מאותם לילות קדחתניים אפשרו אחר כך לחברת ריית'און, יצרנית הפטריוט, לערוך סדרה שלמה של שיפורים:
שינויים משמעותיים בתוכנה כמו גם טיל חדש, שנועדו לשפר את התמודדות המערכת עם טילים בליסטיים.
גם מערך ההגנה האווירית הפיק לקחים, שינה את תורות
הלחימה וערך ביהלום שיפורים משל עצמו. היום, 26 שנה אחרי מלחמת המפרץ, הפטריוט הוא מערכת נשק ברמה אחרת לגמרי.
המערכת מזהה את הטיל ומודיעה כי אפשר ליירט אותו. הנצרות היו משוחררות, המערכת אותתה שטיל היירוט עומד לצאת לדרכו אל עבר הסקאד הצולל לכיוון ישראל. "ואז הרגשנו
את הרעידה של הקרון", משחזר אל"ם (מיל') מוריה. "העוצמה של הטיל הממריא לשמיים הייתה משהו שלא הכרנו. אנחנו מסתכלים על המסך, עוקבים אחרי זוג הטילים שעפים אל המטרה, מגיעים
אליה ואז רואים את הפגיעה". התמונה שהצטיירה לעיניהם, בשלב זה, היא שהכול עבד.
"הסתכלתי אחורה והקרון היה כל כולו ראשים. כל מי שיכול נדחס פנימה. דיווחתי בקשר על הפגיעה, בשפה לא מתאימה, שפה של הוק, כי עדיין לא הייתה שפה לפטריוט. הטלפון צלצל. על הקו היה תא"ל (מיל') אורי רם, אז מפקד כוחות הנ"מ. 'אחד, יפה מאוד. שתיים, תפסיקו להשתולל ולצרוח שם, שומעים אתכם'. אז הבנתי שכל ה'בור' מחובר לקשר ושומע אותנו. כמובן שהשתקנו את
המיקרופון והמשכנו להשתולל", הוא אומר בחיוך. "ואז היה עוד טלפון. הוא שאל, 'בטוח שפגעתם?'. זה היה כמו מקלחת של מים קרים. אחר כך הוא אמר לנו שהייתה פגיעה
חמורה ברמת-גן". הייתה זו הפעם הראשונה בה התמודדו לוחמי הפטריוט עם העובדה שלא ניתן לסמוך על המערכת ב-100 אחוזים
מסדר לפני עזיבת הכח האמריקאי
89