Page 40 - C:\Users\user\Documents\Flip PDF_701\
P. 40
סיפור אישי /חגית קרצו
סיפור טוב עם הקדמה מטלטלת
וסוף מלא אופטימיות
צוות הפרוייקט פרק א' -משבר:
לפני שנים הבן שלנו עבר משבר קשה ועמוק ,יש שיקראו
(ספוג בלא מעט עשן ,ובכל זאת אויר).
החצר היתה מלאה במשפחות ומטופלים ,כמה אנשי צוות לזה משבר רוחני ויש שיקראו לזה משבר נפשי.
על העוצמה של המשבר אין חילוקי דיעות -היא טילטלה
וחולם אופטימי אחד. את חיינו חזק ועמוק היינו חסרי אונים ,למרות כל מאמצינו
אלמונימי המשיך ללוות את הבן שלנו גם אחרי שיצא ויכולות ההכלה שלנו הגיע הרגע בו הבן אושפז במחלקה
מהמחלקה הסגורה ההיא ,לא פעם שמעתי ממנו על
דברים שהוא יוזם ועושה לטובת נזקקים בקהילה ,ללא סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.
אין לי מילים לתאר מה זה עושה לבנאדם להיכנס לאישפוז
הבדל דת ,גזע או מין ,בתחומים שונים.
פרק ג' -מציאות והגשמה: כפוי במחלקה סגורה בבית חולים פסיכיאטרי.
לא היתה ברירה ,זה היה מטלטל ,ארוך וקשוח ברמות
עברו שנים מהארוע הקשה ההוא ,כיום אנחנו מרשים
לעצמנו לומר בקול רם ובגאווה שהבן האהוב והאמיץ שאין איך לתאר.
שלנו משתקם בדרכו ממשבר נפשי לא פשוט .אנחנו גאים כשבן משפחה שלך מאושפז במחלקה סגורה הדרך
היחידה לבקר אותו ,לחבק אותו ,להביא לו בגדים נקיים
בו ,אוהבים אותו ותומכים בו בכל ליבנו. או משהו טעים ,לעודד ,לתת אהבה -היא להיכנס מרצונך
השבוע קיבלתי דרישת שלום מיוחדת מאלמונימי.
בעצמך לתוך המחלקה הסגורה.
החולם והחלום הגיעו יחד להגשמה. בתוך המחלקה בני המשפחה חווים הכל ,בלי פילטרים,
כן ,המחלקה היא לא זו שאותה אנו מכירים מקרוב ,מחלקה
בלי דרך מילוט.
אחרת .אבל הגשמה מלאה. אין 'מחלקה ראשונה' ,אין סטריליות ,אי אפשר להסיט את
אני קוראת את הטקסט ומביטה בתמונות ,צופה בסרטונים
בהם רואים את המצב של החצר והמחלקה לפני ואחרי המבט ,רואים וחווים הכל מקרוב.
כשבאים לבקר -בד"כ יוצאים לחצר הסגורה של המחלקה,
השיפוץ וכולי התרגשות ושמחה! כי במחלקה אין באמת פרטיות ובחצר יש סוג של פרטיות,
"עכשיו סיימנו" ,הוא אומר.
מי זה אנחנו? אני שואלת חלקית.
החצר היא גם המקום היחיד בו מותר לעשן.
"בעיקרון כל מי שהראתי לו את הסרטון של איך נראית במקביל אלינו ,בני המשפחה ,היה מגיע לבקר את הבן
החצר רצה להירתם ולעזור. חבר קרוב שלו ,נקרא לו אלמונימי ,דתל"שניק מבוגר ממנו
אפילו בעל המשתלה ממנו נרכשו האדניות עשה לנו חצי שהכיר אותו שנים.
מחיר כשראה את הסרטון". פרק ב' -חלומות:
יום אחד בעודנו יושבים בחצר הסגורה (פרדוקס בפני
"לא היה קשה לגייס אנשים למשימה ,אספתי 4חברים עצמו) אלמונימי מביט סביבו ומציע לעשות פרוייקט
וביצענו את השיפוץ הזה". שיקום לחצר הפנימית של המחלקה.
מדהים ממש!!! זוכרת את עצמי מביטה בו נדהמת :מאיפה הוא לוקח
כוחות לחשוב על שיפור ושיקום במקום בו שרויים כל
השאר באווירת נכאים ובהתמודדות עם הישרדות נפשית
יומיומית?
אבל הוא בשלו -עובר איתנו על החצר ומסביר את
התוכנית שלו:
"פה נשים אדניות -זו השקעה קטנה ,את הקירות האלו
נצבע בצבעים שמחים ,בטוח שהמוסד יספק צבעים וכלי
עבודה! למעשה -אולי אפילו החברים במחלקה ייתנו יד,
הם בטח ישמחו לעשות משהו חיובי למען שיפור תנאי
החיים שלהם כאן".
הסתכלתי עליו כמו שמסתכלים על משוגע .נו ,באמת -
הוא חושב לגייס למשימה אנשים שרובם המכריע בכלל
לא רוצים להיות כאן.
היה אז אביב והשהיה בחצר איפשרה גם לנשום מעט אויר
22בדצמבר 2022חושבים ירוק למען איכות הסביבה 40
