Page 22 - הפסקת קפה 22
P. 22
18
| מירי סגל
סיפור בהמשכים
ס פרת עד שלוש
תקציר :אביה של פרי נפטר .פרי מציעה לאמה להגיע לגור אצלה ,ורגע אחר כך מתחרטת .בעבר היחסים ביניהן היו טעונים,
כי אמה הייתה אישה קשה ולא גמישה.
אי הבנה
את הדברים של אמא שלו לכתובת הזו וגם להעלות אותם, ברבע לארבע נקשה רחלי על הדלת.
בתוספת תשלום" ,מיהר לומר לפני שאחשוד בו שהוא "מישהו עובר דירה לבניין!" ,בישרה בהתלהבות לאפרת
וליעלי שעמדו מולה ברגליים יחפות" .יש שמה טנדר גדול
פראייר.
טלטלתי את ראשי ,זזתי הצידה והנחתי לו להכניס את ואיש מוריד כל מיני דברים ומיטה ומזרן!"
"אנחנו רוצות לרדת לראות את הטנדר!" ,ביקשו הבנות שלי,
השידה הכבדה של הוריי לתוך הבית.
"לאיפה להכניס את זה?" ,הוא בירר באדיבות. חסרות הגרביים.
"את המשאית" ,תיקנתי אוטומטית.
בהיתי בו. רחלי מצמצה אבל לא התווכחה עם ההגדרה שלי.
"איפה את רוצה את כל החפצים?" ,הוא חזר שוב ,בשמץ יעלי ואפרת הלכו להתארגן .עמדתי להשאיר את רחלי ליד
של קוצר רוח .אחרי הכול ,הוא רצה כבר לגמור עם העבודה הדלת ,ואז מישהו עלה בצעדים כבדים במדרגות .רחלי
שלקח על עצמו ולהספיק גם להגיע לכולל בשעה הקרובה. הצטודדה קרוב לקיר ולטשה עיניים בזר שהגיע לקראתנו.
"תשים פה" ,מלמלתי בלי לחשוב' .פה' היה המעבר בין שמעתי אותו מתנשף והנחתי שכבד לו ,אבל עוד לא ראיתי
את פניו .ראיתי רק שידה כבדה ומקולפת שעלתה לקראתי,
החדרים .מול המטבח ,קרוב לאמבטיה.
הוא הניד בראשו אבל לא התווכח. אחוזה בין ידיו החזקות.
"מה זה?" ,שאלתי אותו ונעמדתי בפתח הדלת .הייתי אמורה
בשלב מסוים נכנסה רחלי פנימה בלי לשאול .כולנו עמדנו לפנות מקום ,לזוז הצידה ולהרחיק את רחלי המבוהלת ,אבל
ליד המטבח וצפינו בנהג המיוזע שעלה וירד וסחב וגרר
פשוט עמדתי שם ,כמו שומר חסר כוחות ונשק.
והערים מחסום כבד של חפצים ב'פה'. "שידה כבדה נורא" ,גנח האיש .הוא הצניח אותה קרוב
המיטה שפורקה ,המזרן הישן ,שני כיסאות מרופדים ,סט למפתן והעביר את ידו על פניו האדומים .הוא לא נראה כמו
סירים ,מצעים ,כיסא נדנדה ,מנורת לילה ,שלושה ארגזים
סבל שרירי ,ועכשיו הוא ניער את זרועותיו המאומצות.
סגורים ,חמש קופסאות נעליים ,שמיכות חורף וקיץ. "למה הבאת אותה לכאן?" ,תבעתי לדעת .הבנות שלי
"זהו" ,הוא אמר לבסוף וסקר בסיפוק את תכולת הטנדר שלו
נעמדו משני צדדי ,ודידי נעמד בצד השני.
שהסתירה את הבית שלי. "כי זו ההוראה שקיבלתי" ,הוא העיף מבט בפלאפון שלו.
הגשתי לו כוס מים ביד רועדת וקפצתי בחוזקה את שפתיי. "משפחת ברנר ,לא? אמרו לי להעלות את כל התכולה
"מי משלם לך?" ,הצלחתי לשאול. אליכם".
"אלחנן" ,הוא הגיש לי את הכוס הריקה ונפרד מאתנו במנוד "מי אמר?" ,רעד קולי.
הוא תחב את הפלאפון לכיסו וחייך אלי בהתנצלות" .מי
ראש. שהתקשר ,חבר מהכולל ,אלחנן שור .ביקש ממני להסיע
"ואם נרצה ללכת לישון?" ,ביררה יעלי במעשיות .הנחתי
שהיא שאלה עוד שאלות קודם ,ופשוט לא שמעתי אותן.
22
לתוכן המדורים
