Page 26 - Demo

מגזינים
אלון ואיתמר חייכו וכיבדו אותו בסוכריית טופי מהשקית,
ואפילו כיבדו את הכלב הנבחן בסוכרייה כי הוא היה עכשיו הרבה יותר מנומס. הזקן התגלה כמספר סיפורים מצחיק במיוחד, ובמהלך החג היה אפשר לשמוע רעמי צחוק בוקעים מהסוכה. באותו החג, ילדים מכל הקומות ירדו עלו וירדו מהבית אל הסוכה שלהם, ולמרות שלכל אחד הייתה בבית סוכה גדולה ומפוארת, ילדי הבניין העדיפו את הסוכה בחצר, הקטנה והצפופה, עם סכך שזיכה אותם באושפיז מיוחד משלהם.
9 אותיות
"הענפים שלו מגיעים נמוך אז לא צריך סולם... בואו!" החצר האחורית הייתה מוזנחת, האדמה הייתה מנוקדת בגרביים בודדים ואטבי כביסה שנפלו מחבלי הכביסה מהקומות למעלה, וכמה מדרגות אבן הובילו לדלת של דירה בודדת שמתוכה נבח כלב קטן ללא הפסק. הילדים הביטו בעץ הפרוע שעמד ליד המדרגות.
"באמת לא נורא אם יגזמו קצת מהענפים שלו," אמר אלון. איתמר מיהר לעלות הביתה להביא את המסורית של אבא, ואלון טיפס על העץ וגזם ענפים נהדרים ומהודרים. שאר הילדים החזיקו
את השרפרף שעמד עליו כדי שלא יתהפך. "צריכים לשלם לנו על עבודת הגינון שאנחנו עושים פה!" קרא אלון בין הענפים הפרועים וכל הילדים הסכימו, אך באותו הרגע נפתחה הדלת הבודדת ויצא מתוכה איש זקן ולא נחמד כשכלבו הקטן והנבחן רץ במעגלים סביב הילדים ונובח בקול. "מה אתם עושים לעץ שלי?" קרא האיש בכעס. איתמר ואלון נבהלו כל כך, שאחד הענפים נפל למטה ונחת על רגלו של האיש. השכן הזקן כבר ממש רתח מזעם ונופף במקלו באוויר. כל הילדים ברחו משם במהירות עם חלקי ענפים ביד, כשהכלב עוד ממשיך לנבוח אחריהם כמו משוגע.
כשחזרו לחצר הקדמית, מתנשפים, הם הניחו את הענפים בערמה גדולה ליד המוטות, אבל אפילו הילדים השכנים נראו נסערים: — "עשינו לו טובה ענקית שבכלל גזמנו לו את העץ, אז למה הוא צעק עלינו?" — "הוא בכלל לא שייך לבניין, הכניסה שלו מאחורה!" — "הכלב שלו... עשה לי חור בראש!!!"
— "אתם רק דואגים לסוכה שלכם, שהיא רק לשבוע, ובכלל לא אכפת לכם לעשות נזק לעץ שנמצא פה כל הזמן!" אמרה הילדה המעצבנת עם סיכות הינשופים על הראש. — "איזה נזק, העץ הזה נראה מת!" קרא ילד מתולתל מקומה שבע. — "לא נכון," טענה הילדה, "יש לו עלים ירוקים עדיין. אולי הזקן הזה משקה את העץ?"
שלהם, ובשבוע האחרון של החופש הגיעה משאית גדולה ולקחה את כל המשפחה לדירה החדשה בעיר, בבניין גבוה ובו תשע קומות ומעלית משוכללת. "שנה חדשה דירה חדשה!" אבא ואמא שרו כל החודש, אבל אלון ואיתמר לא נדבקו בשיר השמח. אמא אמרה להם שבבניין גרות כל כך הרבה משפחות, שזה בערך כמו כל היישוב שהיה להם, וייקח אולי חודש רק להכיר ולפגוש את כל הילדים שגרים בבניין. למרות שהדירה הייתה חדשה ונקייה ואפילו הייתה להם מרפסת נהדרת וחניה מיוחדת לאופניים, אלון ואיתמר לא שמחו בכלל. חג סוכות התקרב והם חשבו על הבית הישן. ביישוב שלהם כולם הכירו את כולם, וכשאבא היה בונה את הסוכה הגדולה בחצר, כל השכנים היו מגיעים להגיד חג שמח ולהתפעל מהקישוטים. השנה, בבית החדש, לאלון ולאיתמר יש סוכה גבוהה על המרפסת, סוכה ששכנים וחברים לא יכולים להיכנס אליה מתי שהם רוצים. "אני רוצה סוכת אדמה," התלונן איתמר, "לא סוכה בשמים!" גם אבא ואמא היו מעדיפים סוכת אדמה, אבל בבניין כל אחד בונה סוכה במרפסת. "יש לי רעיון," קרא ערב אחד אלון. "בוא נבנה לנו סוכת ילדים בחצר! היא תהיה פתוחה לכולם, כמו הסוכה הישנה, ותוך שבוע נכיר את כל הילדים בבניין!" איתמר התלהב ומיד הלך לארון של אמא וחיפש סדינים ישנים לסוכה שלהם.
למחרת הילדים טרחו ועבדו, עלו וירדו במדרגות שוב ושוב, הורידו פטיש ומסמרים, סחבו ברחוב מוטות שמצאו ליד הסופר ואפילו הורידו במעלית שני כסאות (שאמא הרשתה), שיהיה לאורחים שלהם
היכן לשבת. כל החומרים הלכו ונערמו בחצר הבניין, ואפילו כמה ילדים מקומה שלוש ירדו להציץ בסוכה. רק דבר אחד היה חסר... סכך! מאיפה משיגים סכך בעיר הגדולה? "אבא שלי קנה סכך מהודר," אמרה ילדה קצת מעצבנת מקומה חמש, שהיו לה סיכות בשיער בצורת ינשופים. "אולי אפשר לקטוף קצת מהגינה?" הציע אח שלה (שהיה הרבה יותר נורמלי).
אותיות 8
הילדים השתתקו ולאט לאט התפזרו כל אחד לביתו, בהרגשה כבדה ומרירה. אלון ואיתמר באמת לא התכוונו לפגוע בזקן ובעץ שלו, אך הם לא ידעו מה לעשות. הם קצת פחדו ממנו, ולמרות שרצו לשים את הסכך שקטפו על הסוכה, הם פשוט לא היו מסוגלים, זה כבר לא שימח אותם כמו בהתחלה. היה נראה שהרעיון של סוכת הילדים הולך ומתמוסס, עד שלקראת ערב לאלון כבר היה רעיון גאוני אחר. בערב, כשכבר החשיך, אלון ואיתמר הביאו סרט נייר ארוך ותחבושות שמצאו בארון התרופות של אמא. הם ירדו למטה וסחבו את כל הענפים שגזמו בחזרה אל העץ, ובשקט בשקט הדביקו בחזרה את הענפים למקומם... במשך שעתיים הם הדביקו והדביקו, עד שהעץ נראה בדיוק כפי שהיה לפני הגיזום. איתמר ואלון ישבו מותשים על הקרקע והביטו על מלאכתם — לא היה אפשר לנחש שמדובר בענפים כרותים (חוץ מהתחבושות שנראו קצת מוזר, אבל הם חשבו שזה לא נורא).
למחרת בבוקר איתמר נזכר שהכלים של אבא נשארו למטה בסוכה. "אלון! מהר... בוא נלך להחזיר את המסמרים והפטיש... הבטחנו!" הם התלבשו במהירות וטסו למטה, אל הסוכה-חסרת- הסכך שלהם. אבל... מה זה? במקום שבו עמדו הקורות והסדינים שלהם (שבלי סכך לא היה אפשר לקרוא להם "סוכה", כמובן) עמדה... סוכה קטנה, חמודה ויפה, עם ענפים פרושים על הגג. זה היה סכך אמיתי! מיעשהאתכלזה?מיבנה להם את סוכת הילדים? זו הייתה תעלומה שאפילו ילדי השכנים לא ידעו לענות עליה, אבל בערב, כשהאחים הביאו עוד שרפרפים לסוכה (כדי שיהיה מקום לחברים החדשים) ושקית מלאה בסוכריות טופי, ישב בסוכה האורח הראשון שלהם, שלא היה ילד בכלל... זה היה הזקן עם הכלב. הזקן כבר לא נראה מאיים או כועס, וכשנכנסו הוא אפילו חייך קצת ואז אמר: "הרבה שנים לא הייתה פה סוכה אמיתית בחצר. אני בעצמי כמעט שכחתי איך זה שיש לך סוכה בחג. הענפים שגזמתם כבר לא יתחברו בחזרה לעץ, אז הנה, אני מעניק לכם אותם. האם אתם מוכנים לקבל אורח זקן לסוכת הילדים שלכם?"
סוכת שלום
כתבה: תמר אבנון | איירה: נעמה להב
במהלך כל החופש הגדול אלון ואיתמר ארזו את הצעצועים והבגדים "כן! מאחורי הבניין יש עץ שאף אחד לא מטפל בו," אמר חבר שלהם,
26