Page 25 - #סבאשלכם הספר - 2019
P. 25
חלף חודש ,חלפו חודשיים ,חלפו שלושה ,כל התלמידים עברו לשלב הבא
אך אני נותרתי המוהיקני האחרון והמשכתי בחוסר כישרון במלאכת שיוף
הקובייה.
נולדתי עם שתי ידיים שמאליות אך ב 1961-עדיין לא הכירו במחלה זו.
הכתה החלה ללמוד אלקטרוניקה .בשלב מסוים בנה כל תלמיד לעצמו רדיו
משוכלל מדגם טופז .אני ,לעומתם ,נותרתי באותו מקום ולא צלחתי את
המכשול .המשכתי לשייף את הקובייה שכבר היגיעה לרבע מגודלה המקורי
אך עדיין הייתה מעוקמת ופגומה בדיוק כמו שקיבלתיה.
אין לי מושג לאיזה פרויקטים נוספים התקדמו חבריי לכתה ,אפשר שתכננו
טילים מונחים ואפשר שבנו מטוס ללא טייס .כמה מהם היו מוכשרים
במיוחד.
מוטי הייבלום כיום פרופסור במכון וייצמן או אהרון ליפמן יזם סדרתי.
אני ,מכל מקום ,המשכתי בשיוף הקובייה ואת זמני הפנוי הקדשתי
לכדורסל ,להצגות קולנוע יומיות ,ולדיונים בבתי משפט.
השנים חלפו ,הקובייה הלכה וקטנה ,הלכה וקטנה .וביום בו היגיעה
הקןבייה לגודל אפס ,בגיל 17וחצי ,הודעתי להוריי ול'אורט יד
סינגאלובסקי':
' שלום ולא להתראות ! סחבק מתגייס לצבא ההגנה לישראל' .
עזבתי את בית הספר התיכון עם שבעה שליליים ,בלי מוקדמות ( היה פעם
דבר כזה ) ,בלי תעודת בגרות ,אפילו לא בחינה אחת לרפואה ,עם אפס ידע
באלקטרוניקה וללא כל יכולת לתקוע מסמר בקיר שלא לדבר על שיוף
קובייה.
23
