Page 82 - #סבאשלכם הספר - 2019
P. 82
בתום לימודיה בבית-הספר התיכון ,רזאן בחרה ללכת ל"קורס לרפואת
חירום" בבית-החולים נאצר שבחאן יונס ,ובחלוף שנתיים הוסמכה
כפרמדיקית .לאחר קבלת תעודת ההסמכה התנדבה רזאן לעבוד כפרמדיקית
ב"עמותה הפלסטינית לעזרה רפואית" – ארגון הומניטרי ללא כוונות רווח.
רזאן הייתה אחת הפרמדיקיות הראשונות בעזה שצוותו לכוחות ההצלה
הניידים ,תפקיד שהיה מאויש בעבר רק על-ידי גברים.
ב" ,30.3.18-יום האדמה" ,היום הראשון להפגנות הפלסטינים ליד הגבול,
רזאן הוצבה באוהל המרפאה ,אוהל העזרה הראשונה ,שהוקם על-ידי
העמותה בקו העורפי של מוקד ההפגנות באזור חאן יונס .עד מהרה הסתבר
כי רזאן היא דמות יוצאת דופן – בחורה עשויה ללא חת; פרמדיקית למופת
שאינה נרתעת ויודעת לטפל בכל סוג של פציעה; חרוצה ,נחושה וזריזה .בכל
אחד מימי ההפגנות התייצבה המתנדבת רזאן באוהל המרפאה בשעה
,07.00ולא משה ממנו עד ל .20.00-שמה של רזאן הלך לפניה כגיבורה
המקומית של אוהל המרפאה.
במחצית חודש מאי צילמו כתבי ה"ניו-יורק טיימס" כתבה אודות ההפגנות
בעזה .רזאן שבתה את עיניהם ,והם ערכו עמה ראיון .להלן קטעים נבחרים
ממנו" :יש לנו מטרה אחת :להציל חיים ולפנות את הפצועים לבתי החולים.
…אני כאן למען עמי .המסר שלנו לעולם – ללא נשק ,נוכל לעשות הכול.
…עד כה טיפלתי ב 70-פצועים שנפגעו מכדורי גומי .העזרה הראשונה שלנו
חשובה ביותר ומאפשרת לבית-החולים לתת לפצועים את הטיפול הדרוש.
…לגברים יש דעות קדומות לגבי נשים .אשה מתאימה ביותר לתפקיד של
פרמדיק .אנחנו רואים זאת בשטח .ביום הראשון להפגנות לא היה אחד
שהיה יותר אמיץ ממני".
80
