Page 105 - הספר סבא שלכם מלא 040119_Neat
P. 105

‫גם אני שובר שתיקה‬

 ‫יש לאפשר לחברי "שוברים שתיקה" להשמיע את קולו ללא מורא מעל כל במה‬
                                      ‫– בצה"ל‪ ,‬במערכת החינוך ובמוסדות ציבור‪.‬‬

        ‫במשך שנים רבות שירתי כקצין מילואים זוטר ביחידת חי"ר ששלטה על אזור רמאללה‬
‫מ"בסיס האם" במחנה עופר‪ .‬את שבילי ביתוניה‪ ,‬אל‪-‬ג'יב ובית‪-‬לקיה למדתי להכיר על בורים‪.‬‬

  ‫כבר בשנות השבעים נוכחתי לדעת כי צבא השולט על אזרחים נטולי זכויות – אינו יכול‬
‫לשמור על מוסריותו‪ .‬הוצאת תושבי כפר כלשהו מהבית‪ ,‬באישון לילה ובאלימות‪ ,‬וריכוזם‬
 ‫במרכז הכפר לשם חיפוש חשודים – היו מעשים שבשגרה‪ .‬הפקודה הייתה קבועה‪ :‬לשכב‬
‫על הבטן‪ ,‬ידיים על הצוואר‪ ,‬לא לזוז‪ .‬בקיץ הושכבו הנערים והגברים על אדמה יבשה‪ ,‬ובחורף‬

         ‫– בתוך שלוליות של בוץ‪ .‬מעת לעת התגלו בקרבנו סדיסטים של ממש‪ :‬אחד "ירה‬
        ‫באוויר" ופגע בילד‪ ,‬אחר "ניפח" במכות תושב שהתלונן על הפיכת רכבו למחסום‬

          ‫מאולתר‪ .‬לסרב לשרת לא עלה בדעתי‪ .‬להיפך‪ ,‬מלחמת יום הכיפורים חיזקה בי את‬
                                       ‫התחושה שעלי להמשיך ולשרת ביחד עם חבריי הקרביים‪.‬‬

          ‫עם זאת‪ ,‬לא היססתי להתקומם ולמחות‪ .‬הצטרפתי לפגישות יזומות עם אלופי פיקוד‬
       ‫שהבטיחו כי מצ"ח ("משטרה צבאית חוקרת") יחקור כל אירוע חריג‪ .‬פרסמתי מאמרים‬

         ‫נוקבים ב"הארץ"‪ ,‬כ"רואים ושותקים" ו"גם לא ברגליים"‪ ,‬והצטרפתי לקבוצת קציני "צו‬
  ‫קריאה" שחרתה על דגלה את היעד של הוצאת צה"ל מהשטחים‪ .‬פעילותי זו התקבלה על‪-‬‬

      ‫ידי מפקדיי באדישות או בסלחנות‪ .‬בסוף המילניום‪ ,‬ובחלוף ‪ 30‬שנה של שרות מילואים‪,‬‬
   ‫נשלח אלי יום אחד מכתב תמציתי שהודה לי על תרומתי והזמין אותי לטקס קבלת תעודת‬

                                                                                   ‫פטור משרות צבאי‬

     ‫מובן‪ ,‬אפוא‪ ,‬ששמחתי על הקמתו של ארגון "שוברים שתיקה" ב‪ ,2004-‬ותמכתי בכל לבי‬
     ‫בפעילותו‪ .‬ואכן‪" ,‬שוברים שתיקה" לא הכזיב‪ :‬מצד אחד אסף עדויות חשובות ממאות‬
 ‫חיילים על מעשים חריגים‪ ,‬ומצד שני השכיל לקיים פעילות חינוכית והסברתית גם בקרב‬

         ‫חיילים וגם בקרב תלמידים‪ ,‬והציג את ההשלכות ההרסניות של השרות בשטחים‬
                                                                  ‫הכבושים על החברה הישראלית‪.‬‬

                                                      ‫‪103‬‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110