Page 105 - הספר סבא שלכם מלא 040119_Neat
P. 105
גם אני שובר שתיקה
יש לאפשר לחברי "שוברים שתיקה" להשמיע את קולו ללא מורא מעל כל במה
– בצה"ל ,במערכת החינוך ובמוסדות ציבור.
במשך שנים רבות שירתי כקצין מילואים זוטר ביחידת חי"ר ששלטה על אזור רמאללה
מ"בסיס האם" במחנה עופר .את שבילי ביתוניה ,אל-ג'יב ובית-לקיה למדתי להכיר על בורים.
כבר בשנות השבעים נוכחתי לדעת כי צבא השולט על אזרחים נטולי זכויות – אינו יכול
לשמור על מוסריותו .הוצאת תושבי כפר כלשהו מהבית ,באישון לילה ובאלימות ,וריכוזם
במרכז הכפר לשם חיפוש חשודים – היו מעשים שבשגרה .הפקודה הייתה קבועה :לשכב
על הבטן ,ידיים על הצוואר ,לא לזוז .בקיץ הושכבו הנערים והגברים על אדמה יבשה ,ובחורף
– בתוך שלוליות של בוץ .מעת לעת התגלו בקרבנו סדיסטים של ממש :אחד "ירה
באוויר" ופגע בילד ,אחר "ניפח" במכות תושב שהתלונן על הפיכת רכבו למחסום
מאולתר .לסרב לשרת לא עלה בדעתי .להיפך ,מלחמת יום הכיפורים חיזקה בי את
התחושה שעלי להמשיך ולשרת ביחד עם חבריי הקרביים.
עם זאת ,לא היססתי להתקומם ולמחות .הצטרפתי לפגישות יזומות עם אלופי פיקוד
שהבטיחו כי מצ"ח ("משטרה צבאית חוקרת") יחקור כל אירוע חריג .פרסמתי מאמרים
נוקבים ב"הארץ" ,כ"רואים ושותקים" ו"גם לא ברגליים" ,והצטרפתי לקבוצת קציני "צו
קריאה" שחרתה על דגלה את היעד של הוצאת צה"ל מהשטחים .פעילותי זו התקבלה על-
ידי מפקדיי באדישות או בסלחנות .בסוף המילניום ,ובחלוף 30שנה של שרות מילואים,
נשלח אלי יום אחד מכתב תמציתי שהודה לי על תרומתי והזמין אותי לטקס קבלת תעודת
פטור משרות צבאי
מובן ,אפוא ,ששמחתי על הקמתו של ארגון "שוברים שתיקה" ב ,2004-ותמכתי בכל לבי
בפעילותו .ואכן" ,שוברים שתיקה" לא הכזיב :מצד אחד אסף עדויות חשובות ממאות
חיילים על מעשים חריגים ,ומצד שני השכיל לקיים פעילות חינוכית והסברתית גם בקרב
חיילים וגם בקרב תלמידים ,והציג את ההשלכות ההרסניות של השרות בשטחים
הכבושים על החברה הישראלית.
103
