Page 20 - הספר סבא שלכם מלא 040119_Neat
P. 20
ולאחת מהן קראו פאניה.
אלקטרוניקה ,שמלקטרוניקה ,בסינגאלובסקי הייתה שיטת לימוד שגרסה כי כול הולך על שניים
ולבטח כל תלמיד בבית הספר ,חייב לדעת ,קודם כל לשייף!
כי מי שלא ידע לשייף ,לעולם לא יצליח להיות טכנאי אלקטרוניקה.
ככל יתר התלמידים ,קיבלתי ביומי הראשון בסינגאלובסקי קוביית מתכת ופצירה ,והוטלה עליי
משימה פשוטה :לשייף את פאות הקובייה עד שיהיו שטוחות וישרות בזווית של 90מעלות זו
מזו.
שיוף מדויק של הקובייה היה תנאי למעבר לשלב הבא בלימודי האלקטרוניקה.
מדי בוקר היה מגיע המורה עם סרגל זווית ובודק האם הקובייה שייפה כראוי.
מי שהשלים את מלאכת השיוף כהלכה עבר לשלב הבא ,ומי שלא הצליח ,הצטווה להמשיך
ולשייף.
חלף חודש ,חלפו חודשיים ,חלפו שלושה ,כל התלמידים עברו לשלב הבא אך אני נותרתי
המוהיקני האחרון והמשכתי בחוסר כישרון במלאכת שיוף הקובייה.
נולדתי עם שתי ידיים שמאליות אך ב 1961-עדיין לא הכירו במחלה זו.
הכתה החלה ללמוד אלקטרוניקה .בשלב מסוים בנה כל תלמיד לעצמו רדיו משוכלל מדגם טופז.
אני ,לעומתם ,נותרתי באותו מקום ולא צלחתי את המכשול .המשכתי לשייף את הקובייה שכבר
היגיעה לרבע מגודלה המקורי אך עדיין הייתה מעוקמת ופגומה בדיוק כמו שקיבלתיה.
אין לי מושג לאיזה פרויקטים נוספים התקדמו חבריי לכתה ,אפשר שתכננו טילים מונחים ואפשר
שבנו מטוס ללא טייס .כמה מהם היו מוכשרים במיוחד.
מוטי הייבלום כיום פרופסור במכון וייצמן או אהרון ליפמן יזם סדרתי.
אני ,מכל מקום ,המשכתי בשיוף הקובייה ואת זמני הפנוי הקדשתי לכדורסל ,להצגות קולנוע
יומיות ,ולדיונים בבתי משפט.
השנים חלפו ,הקובייה הלכה וקטנה ,הלכה וקטנה .וביום בו היגיעה הקןבייה לגודל אפס ,בגיל
17וחצי ,הודעתי להוריי ול'אורט יד סינגאלובסקי':
' שלום ולא להתראות ! סחבק מתגייס לצבא ההגנה לישראל' .
18
