Page 3 - ETMOL_107
P. 3
שאכלתי המצה .מה לך לוקה מאפרגל)יש הגורסים -מאה ייהוגז
פרגול( על שנטלתי את הלולב״. יענווז
השלטונות הרומיים הכירו היטב את המציאות היהודית שתי תגובות לגזירות הרומאיות
בארץ־ישראל .ראיה לכך באופיין של גזירות השמד ,אשר לאחר מרד ברכוכבא :קידוש
ככלל מבקשות לפגוע בקיום היהודי הלאומי בארץ. השם ,אבל גם עקיפת הגזירה
בתקופת יבנה ,בעקבות חורבן בית שני ,נקבע לימוד
התורה בתור הערך המרכזי ביהדות .במקביל נתמסדה מאת אהרן אופנהיימר
ההנהגה היהודית בידיהם של החכמים .מסתבר כי הנהגת
החכמים תמכה במרד בר־כוכבא ,והשלטון הרומי גזר בעקבות כשלונו של מרד בר־כוכבא באה על ישראל
גזירות שביקשו לפגוע בקיומה של הנהגת חכמים בכלל תקופה של גזירות שמד ששררו'כל זמן שהאדריאנוס חי,
מעת דיכוי המרד בשנת 135לספירה ועד שנת .138
ובהוראת התורה על ידם ברבים בפרט. נכונותם של חכמים ,בעת גזירות השמד ,לחרף נפשם על
קיומן של מצוות עשתה רושם לדורות .זו היא למעשה
המקרה המובהק של חירוף הנפש על רקע זה ,הוא מנהגו התקופה שלגביה נטבעו המונחים ״שמד״ ו״קידוש השם״.
של רבי חנינא בן תרדיון ,אשר למרות הגזירה המשיך קיים הד במקורות היהודיים לתקופותיהם למעשי קידוש
להקהיל קהילות ברבים ,ולעסוק בתורה כשספר מונח לו השם קודמים ,כמו מעשה חנה ושבעת בניה בימי גזירותיו
בחיקו ולבסוף הוצא להורג בשריפה .מעשיו היו שנויים של אנטיוכוס ,אולם מעשי קידוש השם בתקופת גזירות
במחלוקת! עדות לכך התרסתו של רבי יוסי בן קיסמא השמד לאחר מרד בר־כוכבא היו ציון דרך ליהדות ומצאו
לעומתו ,הטוען כי הוא מתגרה ברומאים שמן השמים את מקומם בספרות התלמודית ,בפיוט ובספרות ההלכה
המליכום .מעניין לציין כי ככל הנראה היה רבי חנינא בן
תרדיון מקורב לטרור היהודי כנגד מלכות רומי עוד בימים לדורותיה.
שקדמו למרד בר״כוכבא .יעיד על כך המעשה בדבר בנו
שהצטרף לליסטים ,וכאשר הרגוהו הליסטים עקב גלותו את ריבוין היחסי של המסורות התלמודיות על גזירות השמד
סודם ,עשה רבי חנינא בן תרדיון יד אחת עם הליסטים ,תוך נובע מהסמיכות הכרונולוגית של מרד בר־כוכבא לעריכת
שהוא מונע בעדם לערוך לבנו קבורה מכובדת .במקרה זה, הספרות התנאית ,וכן ממקומם המרכזי של חכמים מאותו
כבמקרים אחרים ,סביר להניח כי הליסטים הם טרוריסטים דור ,ורבי עקיבא בראשם ,בהלכה ובמדרש ,במחשבה
ובמעשה .המקורות מעידים על ההתלבטות ששררה בקרב
המבקשים לפגוע בשלטונות הרומיים ולא שודדים בעלמא. הנהגת החכמים לגבי הדרך הנאותה להגיב על הכפיה
לעבור עבירות .מקורה של ההתלבטות בשני הערכים
הידוע בין מקדשי השם בעקבות מרד בר־כוכבא הוא רבי שהתעצמו ביהדות :קדושת החיים מצד אחד וחירוף נפש
עקיבא .הסיבה הניתנת במקורות למאסרו על ידי הרומאים, לשם קידוש השם מצד אחר .מחלוקת בתחום זה ניטשה בין
בדומה לרבי חנינא בן תרדיון ,היא שהיה מלמד תורה חכמים עוד בימים שקדמו למרד בר־כוכבא ,כנאמר במסכת
בפרהסיא לציבור גדול :״תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות סנהדרין ע״ד :״אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק
הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה ,בא פפוס בן יהודה נימנו וגמרו בעליית בית נתזה בלוד ,כל עבירות שבתורה
ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג יעבור ואל יהרג חוץ
מעבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים״ .ראוי לציין
בתורה ,אמר ליה ,עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות... כי רבי ישמעאל סבור כי אפילו כופים את האדם לעבודה
ואמרו לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא זרה שלא בפומבי -יעבור ואל ייהרג .אולם רבי יוחנן קבע
וחבשוהו בבית האסורים ,ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו סייג :״אמר רבי יוחנן לא שנו אלא שלא בשעת גזרת
אצלו ,אמר לו פפוס ,מי הביאך לכאן ,אמר ליה ,אשריך רבי המלכות ,אבל בשעת גזרת המלכות אפילו מצוה קלה יהרג
עקיבא שנתפסת על דברי תורה ,אוי לו לפפוס שנתפס על ואל יעבור .כי אתא רבין אמר רבי יוחנן אפילו שלא בשעת
גזרת מלכות לא אמרו אלא בצינעא אבל בפרהסיא אפילו
דברים בטלים״) .ברכות סא(.
מצוה קלה יהרג ואל יעבור.״
פרשת מותו של רבי עקיבא בבית־האסורים ,היא דוגמה על חירוף נפש בעת גזירות השמד מצויה עדות מפי רבי
מובהקת נוספת של חירוף נפש נוכח הגזירות ,וכך הוא נתן ,מחשובי החכמים בתקופת אושה ,במכילתא דרבי
בגירסת הירושלמי במסכת סוטה )בתרגום עברי( :״רבי ישמעאל :״רבי נתן אומר ,׳לאוהבי ולשומרי מצותי׳)שמות
כ״ו( ,אלו ישראל שהם יושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם
על המצות .מה לך יוצא ליהרג ,על שמלתי את בני .מה לך
יוצא לישרף ,על שקראתי בתורה .מה לך יוצא ליצלב ,על