Page 259 - המהפכה הימית

‫הפעילות הימית היהודית בימי מלחמת העולם השנייה | ‪257‬‬

‫הים ובין מינו גולדצוויג‪ ,‬ובכך נתקע לראשונה טריז בשותפות ארוכת השנים‬
‫בין שתי המשפחות‪104.‬‬

‫בעקבות האירועים בכנרת‪ ,‬ובעיקר התגברות העימות סביב הדיג‪ ,‬ביקשו‬
‫הבריטים לקבל חוות דעת מקצועית ובלתי תלויה‪ ,‬כדי שתהיה בידיהם תמונת‬
‫מצב עדכנית של הדגה בימה‪ .‬הם הזמינו את הזואולוגית האנגלייה ד"ר סיסלי‬
‫קיית ריקארדו־ברטרם (‪ ,)Richardo-Bertram‬אשתו של קצין הדיג הראשי ד"ר‬
‫גו'רג' קולין לאודר ברטרם‪ ,‬לחקור את מצב הדיג והדגה באגם‪ .‬מחקרה של ברטרם‬
‫נמשך כשנה וחצי והושלם בסוף ‪ 105.1942‬המסקנה המרכזית של הדוח הייתה‬
‫שדיג אינטנסיבי באגם פגע במקורותיו ובעתיד הדגה בו‪ ,‬והמחברת המליצה על‬
‫שורה של פעולות‪ :‬הפחתת הדיג המופרז על ידי צמצום מספר הדייגים והוצאת‬
‫רישיונות במספר מוגבל; פיקוח על כמות הדגים הנדוגים על ידי קביעת סוגי רשת‬
‫מתאימים ואורך הדג שמותר לדוג מכל אחד מסוגי הדגים; איסור מוחלט על דיג‬
‫ברשתות מכל הסוגים ביום ובלילה בטווח של שני קילומטר ממקום כניסת הירדן‬
‫לכנרת‪ ,‬בשטחי ההטלה של האמנונים במים הרדודים‪ 106.‬הגזרה הקשה ביותר‬
‫שהטיל הדוח מבחינתה של מחלקת הים של הסוכנות הייתה הקפאת יחסי הכוחות‬
‫בין דייגי שני העמים‪ 30 :‬רישיונות דיג אישיים ו־‪ 11‬רישיונות סירות ליהודים‪,‬‬

‫לעומת ‪ 130‬רישיונות דייג אישיים ו־‪ 95‬רישיונות סירות לערבים‪107.‬‬
‫למרות ההגבלות החדשות‪ ,‬משנת ‪ 1942‬חל שיפור רב בדיג היהודי‪ ,‬עקב‬
‫הכנסת שיטות חדשות והגברת מיומנותם של הדייגים במשקים היהודיים‪,‬‬
‫הענף החל לשאת את עצמו ומחלקת הדיג החליטה להפסיק את התמיכה בו‪108.‬‬

‫‪ 104‬ד"ר וידרא‪ ,‬מחלקת הים‪ ,‬חיפה‪ ,‬אל ב"כ מאירוביץ‪ ,‬תל אביב‪ 7 ,‬לנובמבר ‪ ,1941‬שם‪.‬‬
‫החוזה לשיווק דגים נחתם בשנת ‪ 1942‬בין עין גב וגינוסר לבין זלמן גולדצוויג בערבות‬
‫מחלקת הים‪ ,‬ולפיו התחייבו הקיבוצים לשלם לגולדצוייג ‪ 15‬לא"י לחודש לתקופה של‬
‫שנתיים ולמכור באמצעותו ‪ 25%‬מכמות הדיג היהודי‪ .‬תמורת זאת התחייב גולדצוויג‬
‫להרחבת הדיג היהודי בחופי כורסי ובבטיחה ולהבטחת האינטרסים של הקיבוצים‬
‫ביחסיהם עם הדייגים הערבים‪ .‬אם יפרו הקיבוצים את החוזה‪ ,‬הם התחייבו לשלם‬

‫לגולדצוויג פיצויים בסך ‪ 360‬לא"י‪ .‬ראו‪ :‬צור‪ ,‬הקיבוץ המאוחד‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.80-79‬‬
‫‪ 105‬הדוח פורסם זמן רב יחסית לאחר השלמתו עקב מחסור בנייר בזמן המלחמה‪ ,‬והוא‬

‫פורסם לציבור רק בשנת ‪ .1944‬ראו‪ :‬ברטרם‪ ,‬דוח הדיג‪ ,‬עמ' ‪.3‬‬
‫‪ 1 06‬שם‪ ,‬עמ' ‪.14‬‬

‫‪ 1 07‬נון‪ ,‬הכנרת‪ ,‬עמ' ‪ .242‬ראו גם‪ :‬מ' גפן וי' גל‪ ,‬ספר הכנרת‪ ,‬תל אביב‪ :‬משרד הביטחון —‬
‫ההוצאה לאור‪ ,1992 ,‬עמ' ‪ .112-110‬וידרא מצא דרך מסוימת להתמודד עם גזרה זו‪:‬‬
‫יגאל אלון‪ ,‬שעבד אצלו כדייג‪ ,‬שכר את שירותיהם של דייגים ערבים בעלי רישיונות‪,‬‬
‫והם דגו עבור מחלקת הים ובהשגחתה‪ .‬ראו עדות נפתלי וידרא‪ 19 ,‬ביוני ‪,1972‬‬

‫אה"ה‪.99/2 ,‬‬
‫‪ 108‬לדוגמה‪ ,‬התנובה הכללית של הדיג בימה מראשית אוגוסט ‪ 1942‬ועד סוף מרס ‪1943‬‬