Page 128 - גנזי קדם יא
P. 128
126דנר למיכא
ָלנּו י ֹום ט ֹוב ּ /וב ֹו ה ֹו ֵסף ָלנּו ֵלב ט ֹוב' (טור ְ ' ,)36–35ות ֹו ֶס ֶפת ַהּ ֵלל' (טור ,)39
' ְו ָי ַס ְפָּתה ַלּג ֹוי' (טור ;45על פי ישעיהו כו ,טו)ִּ' ,כי ְפ ֻקוַּדת [ ַח]ג ְׁש ֵלי ָמה' (טור ;47כל
טורי המחרוזת חורזים במילה הנגזרת מן השורש 'שלם')ִׁ' ,שיּלּו ֵמי ָׁש ָנה' (טור ,)52
'[ַּת]ְׁשלּום מ ֹו ֲע ִדים' (טור .)144
הטופוס השני ,השזור חלקית בראשון ,הוא טופוס השמחה ,הנובע מן
האסוציאציה הליטורגית העתיקה בין סוכות ושמיני עצרת לבין השמחה (השווה:
'ההלל והשמחה שמונה' ,משנה ,סוכה ד ,ח) 18.מלבד ההיקרויות שנמנו לעיל,
הטופוס מופיע במקומות אלהָּ' :ד ִצים ְרצ ֹו ָנְך ַל ֲעׂש ֹות' (טור ְ ' ,)2וָׂש ְמחּו ְל ָפ ֶניָך' (טור
' ,)3י ֹום ִׂש ְמ ָח ָתְך' (טור ּ' ,)5ב ֹו ע ֹוד ְּתַׂשְּמ ֵחנּו' (טור ׂ' ,)7ש ֹו ַבע ְׂש ָמח ֹות' (טור ;9תהלים
טז ,יא)ֶ ' ,זה ּב ֹו ָנ ִגיל ְו ָנר ֹון' (טור ;15ראה בביאור למקום)ַ ' ,יׂ ִּשיגּו ָׂשׂש ֹון ְוִׂש ְמ ָחה'
(טור ַ ' ,)16עם זּו ְׂש ֵמי ֵחי ֵה ֶלְך' (טור ;18על פי מלכים א' ח ,סו)' ,הּוא ֶזה ַהּי ֹום ֲאֶׁשר
ּב ֹו ָנ ִגי ָלה ְו ִנְׂש ְמ ָחה' (טור ;20על פי תהלים קיח ,כד)ּ' ,ב ֹו ְּב ַמ ֲעֶׂשיָך ִּתְׂש ַמח ְ /ו ַעָּמְך
ְּבע ֹוָׂשיו ִיְׂש ַמח' (טור ;20על פי תהלים קד ,לא; קמט ,ב)ֶ ' ,ח ְד ָו ֵתינּו ֶח ְד ָו ָתְך' (טור
ִּ ' ,)30די ָצת ֹו ָאז ָּבנּו יֻו ְנ ַהג' (טור ְּ' ,)34בי ֹום ט ֹו ָבה ִל ְהי ֹות ְּבט ֹוב' (טור ' ,)36ט ֹו ֵבי ֵלב
ּב ֹו ְי ַזֵּמרּו ...י ֹום ֲאֶׁשר ּב ֹו ְׂש ָמח ֹות ֶנ ֱע ָטרּו' (טורים ְ ' ,)40–39ל ֹראֵׁשנּו ֵזר ִׂש ְמ ַחת ע ֹו ָלם
ָ /לִׂשיׂש ְו ִלְׂש ֹמ ַח ְּבי ֹום ַנ ֲח ָלם' (טורים ְׂ' ,)42–41ש ֵמי ִחים ְּב ָפ ֳע ָלם' (טור ַ ' ,)43מ ִים [ְּב]
ָׂשׂש ֹון ֲעבּור ִיְׁשָאבּו' (טור ;50על פי ישעיהו יב ,ג)ְּ' ,תַׂשֵּמ ַח ֵלב ַמס ְּכמ ֹו ָמ< ִים>'
(טור .)67הבלטת נושאי ההוספה והשמחה (והוספת השמחה) והחזרה עליהם
מעניקים לקדושתא אחידות תמטית אלגנטית ופשוטה ,המשמשת שתי שעליו
נארגים שאר מדרשי היום המפויטים ,המסולסלים יותר על פי ההגדרה.
ד .מהדורת הקדושתא
מקורות:
•' 40–1( T-S NS 275.59, T-S NS 110.3, T-S NS 235.100בש[לום]'; א)
• ,T-S NS 110.7aמוצרי ;139–75 ,41–31 ,22–15( VIII 98.1ב)
• ;30–23( T-S H7.10ג)
•' 12( T-S H7.7שחו[ר]ה'– ;151–140 ,87ד)
1 8הקשר מבוסס על הנאמר בדברים טז ,יג–טו .ראוי להעיר שהנוסחה הליטורגית 'זמן שמחתנו'
(ואחיותיה) ,הרווחת במנהגים בני ימינו ,אינה משמשת במנהג ארץ ישראל הקדום.