Page 211 - הציונות בתוניסיה
P. 211

‫נקודת המפנה — מלחמת העולם השנייה בתוניסיה והשפעותיה  ‪209‬‬

‫הצרפתית מהצבא‪ .‬ז'אנין כרמי מספרת שאביה‪ ,‬אלי כהן הדרייה‪ ,‬החל לגלות‬
‫רגישות גדולה לביטויים החיצוניים של יהדותו אף שבמרוצת השנים התכחש‬
‫אליה‪ .‬כך למשל היא מספרת שב‪ 1-‬באוקטובר של שנת ‪ 1941‬היה יום פתיחת‬
‫שנת הלימודים‪ ,‬אולם באותה שנה חל באותו תאריך יום הכיפורים‪ .‬אביה דרש‬
‫ממנה שלא ללכת לבית הספר ביום הזה‪" .‬הוא רק אמר לי שאם מתנכלים לנו על‬
‫שום היותנו יהודים‪ ,‬עלינו להפגין גאווה על יהדותנו או משהו דומה"‪ 15.‬יתרה מזו‪,‬‬

                                        ‫ביומן שכתב במהלך הכיבוש הגרמני נכתב‪:‬‬

‫השיבה לא לדת אלא למופעיה החיצוניים שמעצימים את ההתבדלות‬
‫היהודית‪ ,‬היא אחד הסימנים של ימים אלה [‪ ]...‬מאז ‪ 1940‬אני לא מעשן‬
‫ברחוב ביום כיפור ולא שלחתי את בתי לבית הספר ביום כיפור לפני שנה‬
‫[‪ ]...‬אני רואה חובה‪ ,‬מנותקת מכל צורה של יהדות דתית תרבותית או‬
‫אחרת‪ ,‬להיות קשור ליהודים האחרים כל זמן שלהיות יהודי ייחשב גנאי‪.‬‬
‫כל זמן שיש אנטישמיות‪ ,‬אני יהודי ונשאר יהודי‪ ,‬ומצהיר שאני יהודי‪ .‬אבל‬

     ‫אני שואף ליום שבו האנטישמיות תיעלם ואני אהיה אדם ולא יהודי‪16.‬‬

‫דברים כה ברורים פרי עטו של פעיל פוליטי כה חשוב שהתנכר ליהדותו עד‬
‫אז מלמדים על עוצמתם של חוקי וישי ועל רישומם‪ .‬אמנם כהן הדרייה לא‬
‫נפל לזרועות הציונות (שהייתה באותה תקופה מילה מגונה בשבילו)‪ ,‬אך דבריו‬
‫מבטאים את התעצמות הזהות היהודית בתקופת וישי בקרב יהודי תוניסיה‪ .‬יש‬
‫מי שיגיע אל הציונות ויש מי שיבטאו את הזדהותם עם יהדותם ועם אחיהם‬
‫בדרכים אחרות‪ .‬גם אלבר ממי מתאר בספרו האוטוביוגרפי כיצד הגיש למנהל בית‬
‫הספר שלימד בו את התפטרותו בעקבות צווי וישי‪ .‬הוא מעיד על הרגשתו "יצאתי‬
‫ממשרדו כמעט נקי כלפי רודפי‪ ,‬אנשי וישי‪ :‬החזרתי להם מידה כנגד מידה‪.‬‬
‫אמנם איבדתי את משרתי‪ ,‬אבל שמי הטוב כתלמיד‪ ,‬ואחר כך כסטודנט שקדן‪,‬‬
‫זיכני בביקוש רב של שיעורים פרטיים"‪ 17.‬נחום ירושלמי‪ ,‬המורה מארץ ישראל‬
‫ששהה בתוניסיה באותה תקופה‪ ,‬העריך גם הוא כי יהדות תוניסיה לא נפגעה‬
‫ממש מהמלחמה‪" .‬לעומת זה גדלה ההתלהבות הלאומית‪-‬הדתית והתרומות לטובת‬
‫הקהילה ומוסדותיה‪ ,‬ביחוד לטובת החינוך העברי נתנות ביד רחבה"‪ 18.‬זאת ועוד‪,‬‬
‫אופייה של הפעילות היה עברי‪-‬לאומי והדבר התאים למגמות האידיאולוגיות של‬
‫שלטון וישי‪ .‬הדחיפה העזה אל עבר פתרון לאומי הייתה לא רק תוצאה של לחצים‬

                ‫מהשלטון אלא גם של צרכים אימננטיים של האוכלוסייה היהודית‪.‬‬

                                ‫כרמי‪ ,‬שלוש זהויות‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬  ‫‪1	 5‬‬
                                            ‫שם‪ ,‬עמ' ‪.51‑50‬‬  ‫‪	16‬‬
                                                            ‫‪	17‬‬
                            ‫ממי‪ ,‬נציב המלח‪ ,‬עמ' ‪.187‑186‬‬    ‫‪	18‬‬
‫נחום ירושלמי למחלקת הארגון‪ ,15.6.1941 ,‬אצ"מ‪.S5-795 ,‬‬
   206   207   208   209   210   211   212   213   214   215   216