Page 23 - etmol 80
P. 23
שפירסם שדמו לכרוזים של הפרטיזנים. שיחדור איזור וילנה ,לשילובנו בתנועת ״הבריחה״• לארץ־
חלפו עשר שנים נוספות .אני החילותי לחקור את תולדות ישראל.
המרד היהודי .ביקשתי לבדוק :מה קרה באמת ,במחצית
הראשונה של שנות הארבעים ,וכיצד התקשרו ביניהן חזרה להונגריה
התופעות הקוטביות-לכאורה :היאוש והיוזמה :הטבח והמ
רד .בחקר נושאים אלה נרתם יחד עמי חברי-לנשק ביערות, הפגישה הבאה היתה לא פחות מפתיעה :בשלהי מלחמת־
צבי בר-און ,שהיה איתי במחנות הפרטיזנים ביערות ליטא העולם ,בפברואר ,1945היינו כבר ,אני עם קבוצת חברי
ורוסיה .תוך-כדי המחקר הגענו יום אחד לצריפו של אבא המחתרת ופרטיזנים מליטא הסובייטית ,בדרך לנמלי אירד
קובנר בקיבוץ עין-החורש ועמנו מכשיר-הקלטה מסורבל - פה ,כדי לעלות משם במעפילים לארץ־ישראל .התקדמנו
כדי לרשום את הראיון .בנוסף להסבריו המקיפים ,שהסתכ ממקום למקום ,בעיקר בטרמפים על־גבי משאיות צבאיות
מו על עובדות שהיו עלומות לנו ,שמענו מפיו לראשונה את של הצבא האדום .חלק מן החברים היו מחופשים ליוונים
משוחררי מחנות־ריכוז החוזרים למולדתם .על פרשת״
גירסתו על פגישתנו הראשונה ביער ,ואלה דבריו: דרכים באיזור הגבול הפולני־צ׳כוסלובקי נעצרה לפתע
״זכורה לי הפגישה הרשמית שרציתי שיהיה ידוע עליה המשאית־הצבאית בה נסענו והנהג פתח בשיחה עם חברו
גם לפיקוד ,מכיוון שכל קשר כזה היה חשוד וגם בלשו במשאית צבאית סמוכה .הבחנתי שבמשאית השניה ישב
אחרינו ...רכוב על סוס הגעתי למשמר המחנה שלכם, אבא קובנר ולידו אשה לבושה בגדי איכרים .היתה זו צביה
למזלנו עמדו אז במשמר כמה חברים יהודים ...וזכור לי לובטקין ,ממפקדות המרד בורשה ,ואתם גם הפרטיזן
שלשני הצדדים היתה זו פגישה מעודדת מאוד ...לאחר-מכן הנודע לייזר לידובסקי ,במדי קצין סובייטי .ללא שהיות
קיימנו במידת האפשר קשר עם היהודים שביער ,בעיקר עם ושאלות הטיל עלי אז אבא קובנר לנסוע בדחיפות ללובלין
חברי התנועה ...אנחנו גם חיברנו איגרת שתוכנה היה: ולבצע שם פעולה מסויימת בשירות הבריחה .למרות הדרך
תולדות המאבק שלנו בגיטו ,לקח המאבק הזה והרעיונות המסוכנת שבתי לבדי על עקבי לפולין קיבלתי על עצמי
על מה שעלינו לעשות ביער ,ולקראת מה עלינו להנחות שליחות זו מתוך שיכנוע בתוקף סמכותו של אבא קובנר,
עצמנו עם השיחרור .איגרת זו נמסרה בחשאי מיד ליד וגם
הוחדרה לתוך המחנה של הקובנאים ...אף זוכר אני אם בתור ראש מטה ״הבריחה״ ואם כחבר בכיר ונערץ.
שבעיצומה של התכונה לקראת כיבוש וילנה והיציאה לא עברו חודשים רבים ושוב מצאתי עצמי מסב עם אבא
מהיער דאגנו לכך ,שתימסר הוראה לכל אנשינו באשר הם קובנר באירוע חגיגי .היה זה המיפגש הידוע ,עזנערך ביולי
שם ,כיצד עליהם לנהוג בבואם חזרה למקום מגוריהם לאחר 1945בעיירה האיטלקית טרוויזיו ,בין שרידי הפרטיזנים
השיחרור ...אגב ,בתוך דאגה לקשר הזה שלא יהיה מקרי ממזרח״אירופה ובראשם "אבא קובנר ,לבין חיילים
בלבד ,קבענו גם קשרים .מצדנו היתה זו רוז׳קה ומצדכם ארצישראלים מהבריגדה ויחידות יהודיות אחרות .תוך כדי
היה ברוך ,ואני מוכרח לציין שבתולדות יחידות פרטיזניות האזנה לדברי הקילוסין הנרגשים של המארחים ,נפגשו
שאני יודע עליהן בכתבי התנועה הפרטיזנית ־ קשרים מבטינו וברכנו זה את זה במנוד ראש .לא עברו רגעים
מעטים ומאן־דהוא תקע בכפי פתק ובו הוראה סתומה:
כאלה היו נדירים בהחלט״. ״להעביר שלושה מחיילי הבריגדה למחוז חפצם״ .במקום
וע ת אמר :הרבה יש לנו לדבר על מה שקרה .ע ת אתפנה חתימה -באה אות א׳ מסוגננת .הרי זו הוראה מאבא קובנר.
עוד אני תוהה על הכתוב ,התייצבו לפני השלושה במדיהם
לכך. ובצרורותיהם .הסתבר שהללו מיוצאי הונגריה ,״הורשו״
לערוך ביקור חטוף במולדתם כדי לחפש את בני משפחותי
סמלו של דור הם אם נותרו בחיים .ועלי ,שאך זה עתה הגעתי משם ,הוטל
לחזור ולחצות את הגבול בין אזורי־הכיבוש הבריטי
עברו שלושים שנה מאז אותה פגישה .לפני שנה נפטר והסובייטי ולשמש להם מורה־דרך .הדרך אמנם היתה נהירה
אבא קובנר .הוא לא הספיק או לא יכול היה לדון ולדבר על לי ,שכן אך יומיים לפני־כן עברתי בה ,תוך היתקלות לא
מה שקרה ליהודים באירופה בין השנים .1945-1940הדבר נעימה בזקיפים סובייטיים .אף-על-פי-כן מילאתי את השלי
הוא אולי מעבר ליכולת אנושית ,גם של אדם בעל כשרון חות בלי התנגדות .כשחזרתי בשלום ,אבא כבר לא היה
ביטוי גדול כפי שהיה לאבא קובנר .אולי מבין שורות שיריו
מבצבצים כמה נסיונות לפתרון ,גם תהיות שלנו ,גם אי במקום ושוב לא ראיתיו על אדמת אירופה.
הבנה שלנו עד היום כיצד יכולים היו בני־אדם לרצוח
בני-אדם אחרים חסרי מגן באכזריות רבה כל כך .אולי זו שיחה עם קובנר
תהיה תהןה לדורות. שלוש שנים לאחר-מכן ,כאשר מלחמת-העצמאות עדיין
אבא קובנר חי כל אותן שנים בישראל ,ארבעים שנה, התנהלה במלוא תוקפה ,נקלעתי ,לוחם בודד מן הגדוד
ודמותו היתה שלובה ושזורה בכל מעשיה .הוא היה סמל, הירושלמי ״מוריה״ ,לדרום הארץ ועיני צופיות לטרמפ
שכן חי במיקת ההיסטוריה היהודית בדורותינו -נער שיקחני לכיוון מחנה ספרנד .במכונית שעצרה לאספני
בתנועות הנוער החלוציות במזרח אירופה שמהן באו בוני מצאתי סרן צנום השקוע בשרעפיו .כאשר נעור באחת
הארץ בין שתי מלחמות העולם :משורר בעברית בגולה; מן החניות והזדקף הערתי לתומי עד כמה הוא דומה לאבא
הקוראים למרד ומשתתף במלחמת הפרטיזנים :הוא היה קובנר .הקצין אישר את ניחושי ותוך שניות אחדות כבר
במארגני הבריחה הגדולה וההעפלה ,שהביאה את רבבות היינו שקועים בסיפור קורותינו מאז העליה הבלתי-ליגלית
השרידים אל הארץ ואילמלי בואם לא יכלה לבוא לעולם ועד הלום .בין היתר הקשיתי לשאול כיצד הוא ,הפרטיזן
עצמאותה .הוא היה לוחם במלחמת השחרור ,והפרטיזן המובהק ,לא מצא דרכו לשורות הפלמ״ח ,אלא משמש
שלחם בחזית רוסיה ,הביא את עוצמת הרגשות מן המלחמה כקצין ביחידה צבאית ״שיגרתית״ .על כך ענה שלא המס
הגדולה שם כדי להנחילה לצברים שרובם לא הכירו מעודם גרת היא הקובעת כי אם היחיד שבקרבה המסוגל גם
ארץ של גולה .הוא היה שותף לנסיון לחיות חיי שוויון להשפיע עליה .מחמת העובדה שחודשים רבים עברו עלי
בקיבוץ ,ומפעל חייו האחרון -בית התפוצות בתל-אביב, בירושלים הנצורה לא הגיע אלי דבר עלילותיו כקצין
שמאות-אלפי יהודים מהארץ ומכל העולם באים אליו ,ושבו החינוך וההסברה בחטיבת ״גבעתי״ ,על הדפיס-הקרביים
ביקש אבא קובנר לאצור ולשמר את תולדות היהודים
ברחבי העולם ,את סיכום נסיונם ,את המטען אשר רכשו
שם ואת מה שהביאו עמם כדי להערותו בתוך חיינו בארץ.
23