Page 3 - ETMOL 40

‫היכן‬
‫בההניםמדבר ז‬
‫מאת אהוד ברעזר‬

‫הגעגועים ליהודי המדבר האגדיים יצרו אגדות וסיפורים רבים‬
‫את הרבאבה‪ ,‬כינור ערבי‪ ,‬ופותח בשיר על אודות הגיבורים‬ ‫באחד מימי סוף החורף תרל״ט‪ ,1879 ,‬הלך וקרב מכיוון‬
‫הקדומים של ערב‪ ,‬ומלווה את עצמו בצלילים העגומים של‬ ‫הכפר הערבי פג׳ה אל המושבה פתח־תקוה‪ ,‬שנוסדה שנה‬
‫המיתר היחיד של הרבאבה‪ .‬לא ארכו הימים ושמו התפרסם‬ ‫לפני כן‪ ,‬רוכב בידואי על סוסה לבנה‪ .‬בימינו החזיק רומח‪,‬‬
‫בכל הסביבה‪ .‬רבים היו השייכים שבאו לבקר את המושבה‬ ‫ועל ירכו היתה תלוייה חרב‪ .‬הוא ניגש אל שומר המושבה‬
‫הצעירה‪ ,‬ורבים הביקורים ששומריה החזירו להם‪ .‬ובכך‬
‫נתחזקו בהרבה המתיטין‪ ,‬הביטחון ויחסי השכנות של‬ ‫יהודה ראב והפטיר בהיגוי ערבי זר‪:‬‬
‫״נהרכ סעיד״ )בוקרך מבורך(‪.‬‬
‫המושבה עם סביבתה‪.‬‬
‫בתום השנה החליט דאוד אבו‪-‬יוסף לחזור לביתו‪ .‬נפרד‬ ‫״סעיד ומברכ‪,‬׳׳ ענה השומר והוסיף כנהוג ‪ -‬״תפדל!״‬
‫מעל אנשי המושבה בדמעות‪ ,‬עלה על סוסתו ורכב בדרכו‬ ‫)בבקשה( אך הבידואי הודה לו בריטון ופנה לדרכו הלאה‪.‬‬
‫למחרת בבוקר‪ ,‬בחזור יהודה ראב על סוסו ממשמרתו‬
‫צפונה ונעלם‪.‬‬ ‫הלילית‪ ,‬פגש שוב את הבידואי‪ .‬הפעם בירך את השומר‬
‫הוא רכב בדרכו צפונה ונעלם‪ ,‬ומאז לא נודע מאומה על‬ ‫היהודי ביתר ידידות וגם נענה להזמנתו להתארח אצלו‪.‬‬
‫אודותיו‪ .‬אך הילת האגדה שהותיר אחריו‪ ,‬והשתתפותו‬ ‫פתאום קרא הזר‪ :‬״אנא ישראל!״ ולמרבה ההשתוממות‬
‫במשלחת שחיפשה את יהודי חייבר‪ ,‬ציירו במשך השנים‬ ‫הוסיף‪ :‬״שמע ישראל ה׳ אלוהינו ה׳ אחד‪,‬״ בנשאו את עיניו‬
‫שחלפו מאז את דמותו כיהודי‪-‬בידואי‪-‬מסתורי שעלה מן‬
‫המדבר‪ ,‬כביכול היה הוא עצמו אחד מיהודי חייבר האגדיים‬ ‫למרום‪.‬‬
‫אשר אותם יצא הוא עצמו לחפש‪ .‬יהודה ראב סיפר על‬ ‫השניים נכנסו לאוהל‪ .‬אבו״יוסף זה שם הבידואי״היהודי‪,‬‬
‫הפגישה עם הבדואי הזר כעבור שנים רבות בספרו ״התלם‬ ‫הסיר מעליו את העקאל והכפיה‪ .‬כבן חמישים היה‪ ,‬ועל ספל‬
‫קפה שחור סיפר את קורותיו‪ :‬בבגדד מצויות משפחות‬
‫הראשון״‪.‬‬ ‫יהודים העוסקות במסחר צמר וחלב עם בידואי המדבר‪.‬‬
‫כשמונה־תשעה חודשים בשנה גרות משפחות אלה בין‬
‫חיים בלב מדבר ערב‬ ‫הבידואים במדבר‪ .‬אבו״יוסף היה בן לאחת המשפחות האלה‪,‬‬
‫אלא שהיה מרחיק יותר‪,‬מכולן ללב המדבר והיה בו כבן*‬
‫מי היו יהודי חייבר?‬ ‫בית‪ .‬פעם אחת נילווה אל שיירה של מלומדים אנגליים‬
‫יהודי חייבר‪ ,‬או חבור‪ ,‬שכנו בחבל ח׳ייבר שמצפון לעיר‬ ‫שנסעו לחקור את מדבר ערב‪ ,‬ולחפש את יהודי חייבר‪ .‬אז‬
‫יתריב בחצי האי ערב‪ ,‬אשר לימים נקראה בשם מדינה‪ .‬חבל‬ ‫עבר עמהם את נג׳ד‪ ,‬חצר״המוות ושאר מקומות מלאי‬
‫זה היה בצפונו של נג׳ד‪ ,‬לפנים חלק מחג׳אז‪' ,‬והיה נושב‬
‫ביהודים רבים‪ ,‬אפשר כבר מן התקופה שלאחרי חורבן בית‬ ‫תעלומה‪.‬‬
‫שני‪ .‬מכל מקום‪ ,‬במאה הרביעית היה ישוב זה מבוסס וגדול‬ ‫לאחר שנגנבה ממנו סוסתו היקרה הגיע דאוד אבו״יוסף‬
‫למדי‪ .‬לדברי המקורות הערביים‪ ,‬הקימו היהודים שלוש‬ ‫עד דמשק ובה מצא אותה‪ .‬משם עלה לירושלים‪ .‬ובדרכו‬
‫קריות ולהן מערכת מבצרים וטירות אשר החזקה בהן היתה‬ ‫חזרה לביתו התארח ללון בפג׳ה‪ ,‬בבית השיך של הכפר‪.‬‬
‫מצודת קמום שהיתה בנוייה על שן‪-‬סלע בראש הר נישא‪.‬‬ ‫בהיוודע לשיך‪ ,‬כי אורחו יהודי הנהו‪ ,‬סיפר לו שמהלך‬
‫פרנסתם היתה על החקלאות והם מתוארים כאמידים‪ .‬לאחר‬ ‫רגעים אחדים מפג׳ה ישנו כפר של יהודים‪ .‬בביקורו הרא­‬
‫שהכניע מוחמד את היהודים במדינה‪ .‬עלה על ח׳ייבר בשנה‬ ‫שון של אבו״יוסף ביום הקודם לא ראה יהודים כי אם‬
‫השביעית להג׳רה‪ ,‬היא שנת ‪ 628-9‬למניין הנוצרי‪ ,‬וכבש‬ ‫פראנג׳‪ ,‬כלומר ‪ -‬אירופים‪ ,‬וסבר כי טעה השיך‪ .‬ורק לאחר‬
‫שנשבע לו השיך באללה ובנביאו‪ ,‬כי הפראנג׳ האלה הם‬
‫את מצודות היהודים לאחר מלחמה קשה‪.‬‬
‫מוחמד שבה ובזז והרג מטובי אנשיהם‪ ,‬ונפלו בידיו כל‬ ‫יהודים ‪ -‬שב להתוודע אל אחיו‪.‬‬
‫שנה תמימה נשאר דאוד אבו‪-‬יוסף עם המתיישבים החד­‬
‫שים ולימדם להבין את דרכי הערבים‪ ,‬לעיתים היה מוציא‬